קולונל חלליהו שבתאי היה עסוק מאוד בהכנות האחרונות לשיגור מעבורת החלל "נוח". הוא חיזק ברגים רופפים, בדק את מד לחץ האוויר והציץ בארגזי האספקה כדי לוודא שיש לו מספיק מזון בשקיות ואקום אטומות. ספוטניק, קופיף מחונן שמלווה אותו בכל מסעותיו, התרוצץ אף הוא ברחבי החללית ובדק שאין דליפות, שיש מספיק דלק ושהכול מוכן לשיגור.

"לכל הרוחות והשפמים", גנח הקולונל בעודו בוהה בשקית ואקום מארגז האספקה. "אני פשוט לא מאמין, ספוטי. חייבים לדחות את השיגור, אני לא יכול להמריא ככה".

"למה? מה קרה?" נבהל ספוטניק.

"אין כאן אפילו סנדוויץ' אחד עם טונה", התלונן הקולונל בעודו מרחרח את השקיות השונות, "רק טורטיות עם כל מיני ממרחים מוזרים".

ספוטניק פער את עיניו, "אבל אדוני -" 

"אל תתחיל עם ההסברים המלומדים שלך, ספוטי", עצר אותו הקולונל, "זה לא מעניין אותי. כמו כל בן אנוש, גם אני צועד… סליחה, ממריא על קיבתי".

"זה בלתי אפשרי!!!" הזדעק ספוטניק, "הלוא הפירורים יתפזרו בכל חלל המעבורת! זה יכול להיכנס למכשירים ולשבש אותם! אתה הרי יודע את זה…"

קולונל חלליהו שבתאי הביט בקוף שהצליף בזנבו בעצבנות ונאנח. כן, הוא ידע את זה. בחלל לא היה כוח משיכה, והיה צורך במזון מיוחד שלא מתפורר כדי לשמור על הבטיחות. ועדיין, הוא לא החשיב טורטיות כמזון ראוי. "נו, טוב… לפחות יש שם גם כמה מנות ספגטי", ניחם את עצמו בעודו מפשפש בארגז ובודק את הכיתוב על כל שקית ושקית. לאחר מכן משך בכתפיו ופנה לעבר תא הבקרה.

ספוטניק, שנחרד מאי־הסדר ומהשקיות שהקולונל פיזר בכל מקום, מיהר לעמדת המזון והחזיר כל שקית למקומה המדויק. במעבורת הקטנה הייתה חשיבות עליונה לשמירה על הסדר. לכל דבר היה תא. כל חפץ מוספר וקוטלג על מנת שיוכל להישלף בשעת הצורך ללא בזבוז זמן מיותר. 

"ספוטי!!!" הרעים קולו של הקולונל בחלל הקטן, "אני מודיע למרכז הבקרה שאנחנו מוכנים לשיגור".

"אבל אדוני…" גמגם הקוף, "יש כמה בדיקות אחרונות שעוד לא עשינו…"

"אתה דואג יותר מדי", ביטל אותו הקולונל, "אני עצמי עשיתי את הבדיקות הסופיות, אתה יכול להיות רגוע".

"בדיוק בגלל זה אני לא רגוע", מלמל לעצמו ספוטניק בעודו עובר במהירות שיא על כל הרשימות ומעדכן נתונים אחרונים במחשבים. 

"הידד!" הריע הקולונל, "אנחנו ממריאים לכוכב הלכת שבתאי", ציין בסיפוק בעודו קורא את המשימה מחדר הבקרה. "אתה בטח יכול לתאר לעצמך שזהו הכוכב האהוב עליי", הוא חייך מתחת לשפם. "סיפרתי לך פעם מדוע אני קרוי על שמו?"

ספוטניק, ששמע את הסיפור עשרות פעמים, נאנח בהשלמה: "אשמח לשמוע, אדוני". 

"ובכן, היה זה יום סוער במיוחד כשהחלטתי לצאת סוף סוף לאוויר העולם", הקולונל ליטף את שפמו בסיפוק. "כששמו אותי על המשקל התברר לכולם שהמסה שלי גדולה במיוחד!" הוא צחקק. "שקלתי חמישה קילו!!! והוריי החליטו לקרוא לי שבתאי על שמו של כוכב הלכת השני בגודלו במערכת השמש!" הוא נאם בגאווה בעודו מותח את כל המטר ותשעים ואחד הסנטימטרים שלו. שכן גם היום, קולונל שבתאי נחשב איש גדול.

ספוטניק, שהיה קרוי על שם הלוויין המלאכותי הראשון שהגיע לחלל, מלמל משהו לא ברור בעודו מהנהן לעברו של הקולונל, ומיהר לשנות את נושא השיחה: "אז מה המשימה שלנו הפעם, קולונל?" הוא תלה בו עיניים מצפות. קולונל חלליהו שבתאי החזיר את מבטו אל המסך. "עלינו לבדוק ממה עשויות הטבעות של כוכב הלכת שבתאי", הוא קרא בניצחון. "לזה אני קורא משימה ראויה!

"קדימה ספוטי!" הוא החווה בידו על החללית, "אל האין־סוף ומעבר לו!"

הם לבשו את חליפות החלל שלהם – משימה שלקחה כמה דקות, שכן חליפות החלל מורכבות מכמה חלקים – וכשסיימו החלה הספירה לאחור. 

"עשר", שאג הקולונל, "תשע, שמונה, שבע, שש".

"חמש", הצטרף אליו ספוטניק, "ארבע, שלוש, שתיים".

"אחתתתת", צעקו שניהם בעוד הקולונל לוחץ על כפתור השיגור. המעבורת "נוח" התנתקה מבסיסה וזינקה אל על. "אנחנו טסים במהירות של 15 קילומטר לשנייה", ציין ספוטניק, "כוכב הלכת שבתאי נמצא במרחק של כ־1.45 מיליארד קילומטרים".

"זה הזמן לנוח קצת", פיהק הקולונל, "תעיר אותי כשנצא מהאטמוספירה".

פרק נוסף מהרפתקאות חלליהו שבתאי במגזין "מדע וטבע" , להצטרפות לחצו כאן

כתיבה: אפי הלינגר

איור: עינב לוגסי