ריקוד אינו תופעה אנושית בלבד, הוא מתממש במלוא תפארתו וגאונו גם בעולם הטבע. הסיבות לשיגעון הריקוד משתנות, החל מתנועות חיזור ועד לבלבול האויב והפחדתו. בדרך כלל בעלי החיים משתמשים בריקוד כדי להעביר מידע זה לזה, ומעט מאוד בעלי חיים רוקדים כדי להביע את רגשותיהם הפנימיים – אם כי יש גם כאלה! 

מה נחשב "ריקוד" אצל בעלי החיים? נכנה כך תגובה מתוך דחף או רגש הנעשית מאליה, שבה החיה נעה לפי קצב ולעיתים אף מתאימה את התנועה למוזיקה. לצורך העניין, כלב חמוד שאולף על ידי בעליו לבצע צעד תימני לא ייחשב לרקדן. אנו עוסקים רק במהלכי הריקוד הטבועים בבעלי החיים.

כידוע, בשביל כבוד צריך לעבוד. לכן לָרוב הרקדנים יהיו הזכרים, אשר מזיעים ועובדים קשה על מנת להרשים את בחירת ליבם, שוויצרים המנסים למשוך את תשומת ליבה באמצעות צלילים, תנועות, חשיפת מצב בריאותם או יפי תוארם – בעזרת הריקוד! 

מוכנים להתחיל לזוז לפי הקצב של הטבע? מעולה, כי אנחנו מתחילים >>>

לבלבל את האויב

אפשר להיות מהירים מהטרף וכך להשיג אותו, כמו שעושה הברדלס. אפשר להתגנב אליו בחשאי כמו הנמר, או להסתוות כמו הזיקית. אבל יש מי שעושה זאת בסטייל אחר לגמרי: הכירו את ההֶרְמִין! זוהי חיה מתוקה ופעלתנית, קרובת משפחה של הסמור, אשר אוהבת לזלול ארנבות, חולדות, עכברים וציפורים. קשה להשיג את הארנבת בריצה, נכון? אז במקום להתחבא מהטרף לעתיד, ההרמין פוצח בריקוד מוטרף של קפיצות, זגזוגים, סלטות, והתהפכות על גבו כמו כלבלב חינני. הוא מבקש דווקא למשוך את תשומת הלב של הקורבן המיועד, אשר צופה כמהופנט במחול האומנותי המתחולל לנגד עיניו. אט אט מתקרב ההרמין אל הצופה בהצגת היחיד, עד אשר… קא־בום!!! הוא קופץ עליו ופותח בסעודה. נו טוב, ארנבת אומללה, לפחות בילית את דקותייך האחרונות במופע תרבותי.

זזה במהירות האור 

קוֹרְדוֹן בְּלוּ הוא לא רק בית ספר לבישול או שניצל שהשתיקה יפה לו, אלא גם ציפורי השיר המתוקות, הקורדון בלו כחולות הכיפה. עד לא מזמן בכלל לא היה לנו מושג שהן מבצעות ריקוד. מדוע? מפני שתנועת הרגליים שלהן מהירה מדי לתפיסה עבור העין האנושית. מדהים, לא?! 

ריקודן כולל סטפס, שירה, תנועות ראש ועוד… ממש מופע שלם! הזכרים מבצעים עד 200 צעדים בטווח של בין חמש שניות לדקה. מטורף! בתגובה, הנקבות מגיבות בריקודים עבור המחזרים הנלהבים, אם כי בעצימות נמוכה יותר. מה שנקרא, שומרות על פאסון.

כל העכבישים קופצים רוקדים

קופצן טווסי הוא עכביש קופצני וצבעוני שגודלו כגרגיר אורז. מקורו באוסטרליה, והוא קטן כל כך עד שהוא יכול להיות מונח על קצה האצבע של אדם ועדיין יישאר מקום. כפי שאפשר לנחש משמו, הזכר הוא צבעוני וססגוני במיוחד, בעל סימונים בוהקים כחולים, צהובים ואדומים בחלקו העליון, שאותם הוא יכול להרים ממש כמו זנב טווס. 

כאשר הוא פוגש בעכבישה הוא מנופף בזרועותיו באוויר, פורש את החלק העליון והצבעוני של גבו ומזיז את גופו מצד לצד. בנוסף, הוא יוצר רטט חזק שהנקבה מרגישה מהקרקע. העכבישה השעירה והחמודה קובעת את הטון: היא בוחנת את צעדי הריקוד כדי לקבוע אם הזכר בריא מספיק כדי להיות בן זוג אידיאלי. מי שאינו עומד בציפיות מוצא את דרכו אל הצלחת שלה. אאוץ'!

צעד גן עדן 

ריקוד של עדנים, מכירים? בטח מכירים, צעד תימני. לא, לא עדנים! עדניים. זו חתיכת משפחה מרשימה של ציפורים, ולא סתם היא זכתה לכינוי מפואר – "ציפורי גן עדן". הציפורים הללו מצויות ביערות הגשם הלחים בפפואה גינאה החדשה ובמזרח אוסטרליה. לזכרים נוצות ארוכות צבעוניות ומרשימות, בסגנונות שלא היו מביישים מעצבי שיער וכובענים. 

רבים ממיני העדניים מבצעים מערכות שלמות מורכבות ומשוכללות של תנועות ריקוד. לכל מין יש מערכת מהלכים משלו, ויכולות לקחת לציפורים שנים עד שהן ישלטו במלואן בכוראוגרפיה שלהן. וואו!

אחת מדרכי החיזור כוללת קבוצת זכרים שמציגה את המיטב, כמו בהופעת סוף השנה של השכבה, רק עם הצגה משובחת יותר, כך שהנקבה תוכל לבחור במי היא חפצה. 

אצל מין אחר הזכרים משתמשים בקרקע כרחבת ריקודים. יש להם מערכות צעדים מהמורכבות ביותר מכל העדניים, עם מהלכים המבוצעים בסדר מסוים, וכך הם מבצעים את מה שנקרא "ריקוד הבלרינה": הזכר פורש את נוצותיו, רוקד מצד לצד ומנופף בראשו כדי לנסות להרשים את הנקבות המביטות לעברו. כשאני הבטתי לעברו, בעיקר עברה בי המחשבה, "מה עובר עליו? והאם יש רופא בקהל?"

מתוך גליון אב "מדע וטבע", להמשך קריאה ועוד תוכן מעניין ואיכותי הצטרפו עוד היום!