כשחודשי הקיץ הלוהטים חלפו ומזג האוויר התחיל להתקרר, הוצאתי את המעיל שלי מהארון, ניערתי אותו מעט ולבשתי אותו בשמחה. אחרי שהכנסתי את ידיי לכיסים גיליתי ממצא ארכאולוגי מדהים: מסכת קורונה תכולה ומקומטת. 

מוזר שכבר חלפו שלוש שנים מאז שפרצה לחיינו מגפת הקורונה. מישהו עדיין זוכר את המטושים? את התורים הלא נגמרים בדרך לבדיקות הקורונה? את הסגרים והבידודים? אפשר לומר שהתקופה הזו נדמית לנו כעבר רחוק… אבל אם תשאלו את פרופסור סיריל כהן (48), מומחה למערכת החיסון מאוניברסיטת בר אילן, זה לא שהקורונה נעלמה לגמרי. היא עדיין כאן, ואנחנו פשוט נצטרך ללמוד להמשיך לחיות לצידה. "אני חושב שאחד הדברים שלמדנו מהקורונה הוא ענווה", אומר לי פרופ' כהן, "למרות ההתקדמות הטכנולוגית והמדעית, הגיע וירוס קטן בגודל 120 ננומטר והכניס את כל העולם לפאניקה. הקורונה לא נעלמה ולא תיעלם, היא מחלה חדשה שתמשיך להסתובב, כמו ששפעת עדיין קיימת", הוא קובע.

עם זאת, פרופ' כהן עדיין אופטימי. "אני חושב שצריך להתעודד מזה שלמדנו הרבה מהקורונה, פיתחנו חיסונים במהירות וזה הציל נפשות רבות, במיוחד אנשים בקבוצות סיכון. אפשר לצפות שיהיו עוד גלים, אבל לא באותה צורה שהכרנו. זה לא אומר שאנחנו צריכים לחיות בהיסטריה; אנחנו צריכים להיות דרוכים, אבל גם אופטימיים, כי בזכות המדע אנחנו מצליחים להתגבר על איומים".

המערכת שמגינה על הגוף

כשפרצה מגפת הקורונה, פרופ' כהן נקרא לדגל והופיע פעמים רבות באולפני החדשות. הוא התראיין בנוגע למגפה וניסה להנגיש את המידע המדעי בצורה נעימה ולהרגיע את הבהלה שרחשה בקרב הציבור. אבל בשגרה שלו כחוקר, תחומי העניין העיקריים שלו הם מעט שונים: אימונותרפיה ומחלת הסרטן. הפירוש המילולי של המילה "אימונותרפיה" הוא "טיפול באמצעות מערכת החיסון". זה אומר שהחוקרים בתחום הזה מנסים לטפל במחלה על ידי הפעלה או דיכוי של תגובה חיסונית. המעבדה של פרופ' כהן עוסקת בפרט בהנדסת התגובה החיסונית נגד מחלת הסרטן.

"אנחנו יודעים שמערכת החיסון היא מערכת שמסוגלת להגן על הגוף כל הזמן מפני כל מיני מחלות", אומר פרופ' כהן, ומזכיר כי "זה שאנחנו לא חולים במחלה, לא אומר שלא נדבקנו באיזשהו וירוס או חיידק. בכל יום יש בגוף שלנו מאות אלפי אירועים שבהם מערכת החיסון נלחמת בפולשים זרים. אבל היה ויכוח במדע אם מערכת החיסון בכלל יכולה להתמודד עם מחלת הסרטן".

במה שונה מחלת הסרטן מווירוס או חיידק?

"סרטן הוא מחלה שנובעת מגידול לא מבוקר של תאי הגוף שלנו. אנחנו יודעים שמערכת החיסון לא אמורה לפגוע בגוף, והייתה שאלה גדולה האם בכלל תא סרטני יזוהה על ידי מערכת החיסון כתא זר, או שמערכת החיסון תתעלם ממנו כי היא תגיד שהיא לא רוצה לפגוע בגוף". 

פרופ' כהן מספר שלפני כ־25 שנים, בערך בתקופה שבה הוא נכנס לתחום כסטודנט, שמו לב שבאופן טבעי יש במערכת החיסון שלנו תאים שאחראים למנוע התפתחות של גידולים סרטניים. לתאים האלה קוראים לימפוציטים מסוג T, "ובכוחם לזהות בין היתר חלבונים שהשתנו בתאים סרטניים. תאי T הם תאים שפועלים בצורה מאוד מדויקת נגד סרטן, אבל גם נגד גורמים זרים אחרים כמו חיידקים, רעלנים ווירוסים".

תא T, שפר הופעתך!

לימפוציטים הם משפחה של תאי דם לבנים במערכת החיסון, ובתוכם נמנים תאי T. שמם של תאי ה־T ניתן להם בעקבות איבר בשם תימוס (ומכאן ה־T), זהו איבר בצורת פרפר שנמצא מעל הלב ואליו תאי ה־T נודדים אחרי יצירתם במח העצם. התאים הצעירים עוברים בתימוס מעין "מחנה אימונים", שבמהלכו נקבעים זהותו ותפקידו של כל תא.

ברגע שמדענים החלו לגלות את חשיבות תאי ה־T שנלחמים בסרטן, התפתח תחום האימונותרפיה, שרותם את מערכת החיסון למטרות ריפוי וטיפול בסרטן. "בסופו של דבר התשובה נמצאת בתוכנו", אומר פרופ' כהן, "אנחנו רק צריכים לדעת איך להפעיל את המערכות האלה. וזה תחום העיסוק שלי במעבדה שלי".

אילו תגליות אתם מנסים למצוא במעבדה? 

"דבר ראשון הוא לנסות לפצח איך כל המנגנונים של מערכת החיסון עובדים, כי אנחנו מבינים שאם יש סרטן זה אומר שיש כשל במנגנונים. הדבר השני שאנחנו עושים במעבדה הוא לפתח טיפולים כדי לעזור לחולי סרטן. אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שלא לכל אחד ואחד יש תאי T פעילים נגד סרטן. יכול להיות, למשל, שהתאים לא מזהים כמו שצריך את התא הסרטני, או שהתא הסרטני מפעיל נגד מערכת החיסון כלים שמדכאים את המערכת. לכן אנחנו משנים את ההתנהגות של תאי ה־T על ידי החדרת כל מיני גנים לתאים".

פרופ' כהן מסביר לי שכך הם מאפשרים לתאי ה־T לזהות בצורה הרבה יותר מדויקת תא סרטני (לפעמים ההבדל בין תא רגיל לתא סרטני יכול להיות אטומים בודדים!) הטכנולוגיה שהם משתמשים בה נקראת CAR T Cells, ובעזרתה הם מהנדסים גנטית את התא. העיקרון הוא לקחת את תאי ה־T המקוריים מהחולה המטופל ולהנדס אותם במעבדה "נקייה". לאחר מכן, ניתן להחזיר את התאים לחולה, וכך בעצם נכנסים לגופו "חיילים" מיומנים שמסוגלים לזהות בצורה מדויקת תאים סרטניים ולחסל אותם. "בשיתוף פעולה עם בית החולים הדסה ויחד עם פרופ' פולינה סטפנסקי, פרופ' מיכל לוטם ופרופ' משה גת, הצלחנו להגיע למצב שהתאים שבנינו במעבדה נמצאים עכשיו בגופם של חולים בארץ. אחד הטיפולים שפיתחנו וזכה להד די גדול הוא טיפול נגד סוג של סרטן דם שנקרא מיאלומה. עשרות חולים כבר טופלו, ואצל מחציתם יש הפוגה מלאה בסרטן. מדובר באנשים שהיו במצב סופני, ואנחנו מאוד שמחים שהצלחנו לעזור להם להילחם בסרטן". 

משחקי לגו במעבדה?

מתי בפעם האחרונה נפגשתם עם מקצוע או תחום שהדהים אתכם? שגרם לכם לחשוב "זה מה שאני רוצה להיות שאהיה גדול"? פרופ' כהן התאהב במדע בגיל 12, ולדבריו זה קרה בגלל… עגבנייה! 

הוא נולד וגדל בצרפת, וכשהיה נער קרא חוברות מדע שפורסמו לקהל הרחב. "קראתי מאמר על תחום חדש בזמנו, שנקרא הנדסה גנטית, ואחת הדוגמאות הראשונות במאמר הייתה איך להנדס עגבנייה. אותי זה פשוט הדהים", הוא נזכר, "העובדה שאנחנו יכולים לשנות תאים הקסימה אותי. ואכן, מה שאנחנו עושים במעבדה היום זה קצת כמו משחק לגו – בונים מערכות, מרכיבים חלבונים… זה מה שהצית את דמיוני כשהייתי נער".

בתיכון למד פרופ' כהן במגמה מדעית ואהב מאוד ביולוגיה. לאחר שעלה ארצה הגיע לטכניון, ושם למד ביו־טכנולוגיה. במהלך הלימודים הוא נחשף לקורס באימונולוגיה (חקר מערכת החיסון) שהיה "מרתק", לדבריו. "תראי, יש המון מערכות שפועלות בגוף שלנו, הלב פועם כל הזמן, מערכת העצבים שולחת אותות חשמליים וכן הלאה. אבל אנחנו נמצאים כל הזמן תחת איום של מחלות ופגיעות שונות, ויש מערכת אחת שמגינה עלינו מפניהן. מה שהדהים אותי יותר זה שאתה לא יודע איזה איום יגיע, אבל אתה בונה תוך כדי הליכה את הכלים כדי להילחם נגד האיום הזה – גם אם לא ראית אותו אף פעם. תחשבי על זה שלא הכרנו את הקורונה לפני ארבע שנים, וכשהיא הגיעה הצלחנו, בעזרת הפיתוחים המדעיים, להתגבר עליה". 

לאחר סיום התואר הראשון המשיך פרופ' כהן לתואר שני, והתמקד בלימודיו במערכת החיסון. בדוקטורט עבד על פיתוח נוגדנים נגד סרטן, וכך נפתח לעולם האימונולוגיה וחקר מחלת הסרטן. "נסעתי לארצות הברית לעשות פוסט־דוקטורט", הוא מספר, "הייתי ארבע שנים במכון הבריאות הלאומי של ארצות הברית ועברתי התמחות אצל פרופ' סטיב רוזנברג, אחד מאבות האימונותרפיה, ובזכותו למדתי את כל גישות המחקר ועשיתי מחקר עם חולים". 

כשחזר ארצה החליט שהוא פותח מעבדה בתחום – שקיימת כבר 16 שנים ומפתחת טיפולים מצילי חיים. פרט לכך הוא עושה חיל גם בתפקידים שונים וחשובים במשרד הבריאות ומכהן כנשיא הארגון הישראלי לחקר הסרטן. 

לא להפסיק לחלום

כשהייתי ילדה חלמתי להיות רופאה ולמצוא תרופה למחלת הסרטן. עם הזמן החלומות שלי השתנו (וכרגע אני מראיינת ומביאה את סיפורם של חוקרים שמוצאים תרופות לסרטן 😉), אבל אני חושבת שמה שיפה זה שהרבה ילדים חולקים את החלום הזה – למצוא תרופה למחלה קשה שהרבה אנשים נלחמים בה. ואולי גם אתם חולמים ללבוש חלוק מעבדה ולהתחיל לחקור אחר התרופה הבאה. 

פרופ' כהן, בתור ילד גם אתה חלמת למצוא תרופה לסרטן?

"מבחינה מסוימת זה חלום שהגשמתי. סבתא שלי נפטרה מסרטן כשהייתי רק בן שנה וחצי, בקושי הכרתי אותה. ואחרי זה הסבתא השנייה חלתה, וגם אימא שלי… זה משהו שמלווה אותך. כשהייתי ילד נוצרה אצלי ההבנה שאני רוצה לעשות משהו שיעזור לחברה כולה, לכן התלבטתי אם להיות חוקר או רופא. בסוף החלטתי ללכת על מחקר, כי נורא סקרן אותי לגלות ולפתח דברים חדשים. הקו המנחה שלי היה שהידע שאני רוכש לא יכול להישאר בתור ידע תיאורטי, הוא צריך לשמש אותנו למשהו טוב יותר – לעזור לאנושות".

כתיבה: עינב לוגסי

מתוך גיליון טבת תשפ"ד,

לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן