המסתננת
היה זה יום קיץ שמשי, רוח קלילה נשבה, ציפורים צייצו, ורב־חובלת טלי עמדה על סיפון ה"נילי" וחייכה את אחד החיוכים הנדירים שלה. אחרי שנים ארוכות שבהן עבדה באוניות מסחר ופיקדה על צוות מלחים קשוח, היא לא הייתה רגילה לחייך. אבל עכשיו, כשסוף סוף עמדה לצאת להפלגת חייה, היא הרשתה לעצמה להשתחרר קצת. אפילו השערות שלה, שתמיד היו אסופות כולן בקוקו הדוק כמו חיילים במסדר, הרגישו כנראה בשינוי, ושתי שערות התבדרו להן ברוח בחופשיות.
טלי חיכתה לרגע הזה מאז שזכרה את עצמה. היא חסכה שקל לשקל עד שיכלה לקנות יאכטה קטנה משלה ולהגשים את חלום חייה – לטייל בעולם. היא רצתה לעבור בכל נמל ונמל שבו עגנה בעבר למשך שעות או ימים ספורים בלבד במסגרת עבודתה, ולבקר בו כמו שצריך, בלי להיות בלחץ לצאת שוב להפלגה כי האונייה חייבת להגיע ליעד הבא. טלי עצמה את עיניה ונשמה לקרבה את רוח הים המלוחה. שום דבר לא יכול להרוס את היום הזה, שום דבר לא… קולות רשרוש נשמעו פתאום מהחלק האחורי של הסיפון. טלי סובבה את ראשה בחדות, אבל לא ראתה דבר. היא התגנבה, שקטה כמו חתולה, אל מאחורי התורן, ואז פלטה קריאת הפתעה.
ביאכטה שלה, ב"נילי" שלה, ישבה לה בנחת ילדה קטנה וג'ינג'ית וחייכה אליה חיוך שכמה שיני חלב חסרות בו. קולות הרשרוש, כך גילתה טלי עד מהרה, הגיעו מעטיפות הממתקים שהילדה אכלה. הפנים שלה היו מרוחים לגמרי בשוקולד, ואם לא השיער הכתום שלה, לטלי היה לוקח רגע לזהות אותה. "איילת! מה למען ה' את עושה פה?" זעקה טלי, כי איילת הייתה לא אחרת מאשר האחיינית שלה, בתה של אחותה אפי.
"מפליגה איתך!" קראה איילת בשמחה. "שוקולד?" היא הגישה לטלי ממתק בעטיפה צבעונית.
טלי כמעט התפוצצה. "לא, אני לא רוצה שוקולד, ואת יורדת מהספינה שלי עכשיו ומייד!"
"אבל למה?" קראה איילת וקפצה לעמידה. עכשיו ראתה טלי שלא רק איילת שם, אלא גם משהו לבן ופרוותי.
"מה זה?!" טלי כמעט צרחה.
"זאת אפרוחית, החתולה שלי", חייכה איילת, ולקחה את הדבר הפרוותי על הידיים.
"תכננת להביא חתולה להפלגה? את לא יודעת שחתולים שונאים מים?"
"כן, אבל לא יכולתי להשאיר את אפרוחית לבד. מי יודע כמה זמן נפליג? ובכלל, תראי איך היא שמחה לבוא איתנו!" קראה איילת בשמחה. אבל למען האמת החתולה לא נראתה שמחה בכלל. היא השמיעה קולות "מיאו" אומללים, וכשטלי ניסתה ללטף אותה היא פלטה קול "צסססס" מאיים וניסתה לשרוט אותה!
"טוב, זה עובר כל גבול. ההורים שלך בטח משתגעים מדאגה, איילת. אני מבינה שרצית להפליג איתי, וזה חמוד מאוד – אבל בלתי אפשרי. אני מתקשרת לאימא שלך, ואני בטוחה שהיא תגיע מייד לקחת אותך".
"לא נראה לי…" אמרה איילת, והתחילה להתנדנד על התורן.
"מה את עושה? תעזבי את זה!" קראה טלי. היא שפשפה את העיניים בייאוש. "רגע, למה את מתכוונת ב'לא נראה לי'?" שאלה כשאיילת עזבה סוף סוף את התורן המסכן לנפשו.
"לא נראה לי שלאבא ולאימא יהיה אכפת אם אצא איתך להפלגה".
"אין סיכוי".
"על מה מתערבים?" שאלה איילת וזיק שובב ניצת בעיניה.
"על שום דבר, אני לא מתערבת עם ילדה בת עשר".
"כי את יודעת שתפסידי?" המשיכה איילת לשאול בתמימות.
טלי נראתה כאילו היא בלעה צפרדע. "בסדר, אני מתערבת איתך שההורים שלך ירצו שתחזרי מייד הביתה. ואם לא… ואם לא…"
"ואם לא, אני אוכל לצאת איתך להפלגה!" קראה איילת בניצחון.
"בסדר גמור", אמרה טלי, והשתיים לחצו ידיים, כל אחת מהן בטוחה שהשנייה הולכת להפסיד ובגדול.
טלי התקשרה מייד לאפי אחותה. "אפי, את לא מאמינה מי איתי פה על הספינה".
"מי?" שאלה אפי בסקרנות.
"איילת", אמרה טלי ולכסנה מבט אל אחייניתה.
"מה? אני לא מאמינה! השובבה הזאת. אני מניחה שאתן בנמל אילת".
"כן, איך ידעת?" שאלה טלי.
"טוב, כי אנחנו פה בחופשה. שמעת, גדעון?" צעקה פתאום אפי לבעלה, "איילת שלנו יוצאת להפלגה עם דודה טלי!"
"מה?!" צרחה טלי, "לא, לא, לא! היא לא באה איתי!"
"נו, מה אכפת לך, טלוש? עוד ילדה קטנה אחת לא תופסת כל כך הרבה מקום", התעקשה אחותה.
"זה נהדר!" קרא גדעון, אבא של איילת, ברקע. "נוכל לעשות חופשה אמיתית כשאיילת לא תהיה פה".
"אני לא יוצאת לחופשה!" קראה טלי, "אני יוצאת למסע. מדובר בחודשים ארוכים. איילת לא יכולה לבוא. היא… היא… היא רק ילדה! היא צריכה ללמוד בבית הספר!"
"אוי, שטויות", אמרה אימא של איילת בביטול, "היא תלמד הרבה יותר איתך. אין כמו ללמוד מהחיים עצמם".
טלי הרגישה כאילו בלעה את הלשון. בינתיים, איילת וגוש הפרווה שהחזיקה הסתכלו עליה בחיוך גדול. או לפחות היה נדמה לטלי שגם החתולה מחייכת, אבל היא לא יכלה להיות ממש בטוחה, כי יותר מדי שיער כיסה את הפה שלה.
"אז סגרנו?" אמרה אימא של איילת בתקווה. "שלחו לנו מכתבים מכל נמל שאליו תגיעו! וגם תמונות!"
נמל… נמל… פתאום טלי מצאה פִּרצה!
"איילת לא יכולה לבוא איתי!" היא הכריזה בשמחה, "אין לה דרכון! היא לא יכולה לעבור בין מדינות בלי דרכון!"
לרגע היה שקט. טלי חיכתה במתח. ואז קול קטן אמר לידה, "את מתכוונת לדרכון כזה?" והאחיינית השובבה שלה, בחיוך מלאכי וחסר שיניים, נופפה מול עיניה בדרכון קטן וכחול.
___
"אז לאן מפליגים, קפטן?" שאלה איילת.
"את לא צריכה לקרוא לי קפטן, איילת", אמרה טלי.
"אז רב־חובלת?"
"את יכולה סתם לקרוא לי טלי, או דודה טלי".
"אבל מה הכיף בזה?" שאלה איילת בפרצוף חמוץ בזמן שצעדה על הסיפון מצד לצד וספרה כמה צעדים היא יכולה לעשות מצד אחד של הספינה עד לצידה האחר.
"לאלכסנדריה", אמרה טלי לבסוף.
"אווו, מגניב! איפה זה?"
"במצרים, זאת עיר הנמל החשובה ביותר שלה", הסבירה טלי.
"איזה כיף! את רואה? כבר למדתי משהו חדש", שמחה איילת, ולמרות שטלי רצתה לגלגל עיניים, היא בעצם חשבה שזה באמת די נחמד ללמד את האחיינית שלה דברים חדשים.
"אז קדימה, רב־חובלת איילת, את מוכנה לזה?"
חיוך ענק נפרש על פניה של איילת, והיא קראה, "איי איי, קפטן!"
ההמשך יבוא…
כתיבה: נופיה בר ניצן
איור: ינון פתחיה
מתוך גיליון שטב תשפ"ד,
לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן