בוטנאית רומנית־ישראלית, מומחית בנושא חקר פטריות בישראל (תר"ן 1890 – תשכ"ה 1965)
טשרנה הייתה ציונית. מה זה ציונית – ציון התחילה לחשוב שלידה היא סתם ירושלים. היא עלתה ארצה בשנת 1934, בזמן שכל מה שהיה פה זה חול, האוניברסיטה העברית והרבה חוסר ודאות. משהגיעה לארץ השתלבה מייד באוניברסיטה, והקימה שם מעבדה לצמחים חסרי פרחים. ולא, זו לא קללה. היא חקרה בעיקר פטריות, אבל מדי פעם חטאה במחקר אצות. כזו הייתה, הרפתקנית.
הבחירה של טשרנה להיות בוטנאית הייתה מקורית מאוד, אבל עבורה זה היה ברור כמו השמש שזרחה כשהתעוררה כילדה ויצאה אל הטבע. המרחבים הירוקים ריתקו וסיקרנו אותה, והטבע לימד אותה שהוא טומן בחובו דברים מופלאים, שאת חלקם היא תהיה הראשונה לגלות. לטשרנה הייתה קריירה מבטיחה בחו"ל, מהסוג שגם תקיים, אבל היא ראתה במקצוע שלה שליחות – לפתח את המדינה שעתידה לקום גם בתחום החשוב של בוטניקה. לאחר שעלתה לארץ היא המשיכה לשתף פעולה עם מדענים בעלי שם בחו"ל, וכך הצליחה להעצים את תרומתה הגדולה. העובדה שהייתה חוקרת מוערכת ומבריקה סייעה לה לרתום את טובי המוחות לסעור במדבר השממה שלנו ולהפריח אותו.
רגע של טישו…
טשרנה לא נחה על עלי האקליפטוס, ועמלה רבות כדי להשיג לאחייניתה, רחל, אישור עלייה לארץ. בתקופה ההיא באירופה הסכנה ליהודים כבר הרימה ראש והסתובבה חופשי בסמטאות. טשרנה הפכה עולמות כדי לחלץ את אחייניתה מציפורני הנאצים ולהביאה לארץ ישראל, וכמו בכל דבר בחייה – הצליחה.
משהגיעה רחל לארץ בגפה, גרה אצל טשרנה. טשרנה, ללא ילדים משלה, טיפלה בה כאם. כעבור שלוש שנים החלה רחל ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטה העברית. באותו זמן זה היה הישג מדהים – שתי נשים בתחום המדעים באוניברסיטה! בימים ההם נשים קיבלו מהאוניברסיטה בקשת חברות רק לעיתים נדירות, בטח בתחום המדעים. על זה נאמר: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".
עם קום המדינה רחל הצטרפה ללח"י כלוחמת. היא לחמה בגבורה יוצאת דופן, אפילו יחסית לתקופה ההיא, שבה כולם נאלצו להיות גיבורים. היא נהרגה בו' באייר תש"ח בקרב שנקרא "קרב גג המוות". טשרנה ייסדה מלגה על שמה לסטודנטים מצטיינים בבוטניקה או זואולוגיה, והמלגה הוענקה מדי שנה ביום העצמאות.
רגע של גאווה…
בשקט בשקט אבל בבטחה, טשרנה פרצה חתיכת דרך. היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה תואר פרופסור חבר באוניברסיטה העברית, ובעצם בארץ ישראל בכלל. גם אחריה, למשך תקופה ארוכה, ככל שזה נגע לנשים, התקמצנו על התואר מאוד. לקח זמן עד שהפנימו מה טשרנות כאלה שוות. מה אתם אומרים, חושבים ששלחו לטשרנה פרחים לרגל המאורע, או אולי פינקו בשוקולד של מקס ברנר? הגיוני, אבל העולם לפעמים משוכנע שההיגיון הוא לא כל כך נורמלי. במקום קונפטי, פרופ' קלויזנר אמר לטשרנה: "לא חשבתי שדבר כזה ייתכן באוניברסיטה עברית בירושלים". ראו זה פלא, אפילו בארצנו שטופת השמש קיימות דעות חשוכות…
כתיבה: שירה בר
איור: עינב לוגסי
מתוך גיליון שבט תשפ"ד,
לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן