הצבא הקטן של עץ השיטה
בואו וראו כיצד יצורים קטנטנים כמו נמלים יכולים להגן על עץ גדול: כשאתה עץ, אין לך יכולת תנועה, אתה לא יכול לקחת את הרגליים ולהסתלק למקום אחר כשאוכלי עשב באים לטעום ממך. אם כך, מה תעשה? פשוט: הַסבֵּר פניך לנמלים עוקצניות, ספק להן מחסה ומזון, והן בתמורה יילחמו בחירוף נפש מול כל פולש שאת ביתן מנסה לנשנש. שווה!
זו השיטה של השיטה, אשר לה קוצים חלולים המספקים מגורים לנמלים. היא מספקת להן גם מזון: צוף מתוק המופרש מקצות העלים, ותרמילים עשירים בחלבון עבור הזחלים.
אם מגיע בעל חיים לאכול מעליו או מקליפתו של העץ, יהא זה חרק או יונק – הנמלים יוצאות למתקפה כדי להגן על העץ, מקום מגוריהן ומקור מזונן. על עץ אחד עשויות לחיות אלפי נמלים, והן יעקצו ויצרבו בעלי חיים המעיזים לאכול מהעץ שלהן, יחתכו צמחים יריבים שגונבים אור שמש, ויסירו אויבים פטרייתיים.
ומה הסיכוי שהנמלים יזמינו הובלה ויעברו אי פעם דירה? העץ דואג לכך שלעולם לא יוכלו לעשות זאת: בצוף המופק קיים אנזים (חלבון המזרז תהליכים כימיים) שמונע מהנמלים לאכול כל צורה אחרת של סוכר. כל נמלה שתנסה לעזוב את עץ השיטה שלה, תמצא את מותה. כלוב זהב של ממש!
הכדנית לשירותכם
חדפי עצים, חולדות ועטלפים חיים בצוותאות עם משפחת הכַּדָניות, צמח טורף האוכל חרקים ובעלי חיים קטנים אחרים המחליקים לתוך מלכודת בצורת כד. אז מה בדיוק יש להם לחפש שם? תופתעו, הכדנית אינה טורפת את חדפי העצים, החולדות והעטלפים, אלא מעניקה להם הגנה ומזון. למה? כי זה משתלם לה.
הכדנית הגדולה בעולם היא "כדנית מלכותית", שיכולה להכיל יותר משני ליטר נוזלים, וניזונה, בין השאר, מגללי חולדות וחדפי עצים הנמשכים לצוף שהיא מפיקה. בעודם יושבים על שפת הכדנית וניזונים מנופת צופה, הם מפרישים פנימה את הפרשותיהם, אשר מזינות את הצמח במרבית החנקן הדרוש לו כדי לשרוד.
כדנית אחרת מספקת לעטלפים מחסה מגשם, מקום לנוח ולנפוש בו והגנה מטורפים. העטלף, ניחשתם נכון, מזין אותה בגלליו בתמורה. כשהעטלף רוצה לנוח, הוא מתכרבל בנוחות בתוך מלכודת הכדנית, המותאמת כך שלא יחליק פנימה. עסקה משתלמת, אין מה לומר!
למעשה, התפתחו בכדנית זו שני מכלים. האחד משמש ללכידת חרקים, והוא קרוב לקרקע, מבושם וחלקלק ומלא במיצי עיכול. השני הוא בית השימוש לעטלפים, אשר צומח גבוה יותר ודומה לחדר מלון הכול כלול.
לכדנית יש שיטה למשוך את העטלפים ביער הגשם הצפוף: אותם כדי "מלוניות לעטלפים" הם בעלי קיר אחורי המעוצב בצורת צלחת מיוחדת, אשר מסוגלת לשקף את קריאות הביו־סוֹנָר של העטלף המשמשות לניווט. כך הכדניות מאותתות שהן פנויות כאשר העטלף משתמש במערכת הסונר שלו בעת שיטוטיו.
כדנית אחרת שבעלי חיים נהנים ממנה היא "ספל הקוף" המצויה ביערות טרופיים, אשר אוגרת בתוכה מי גשמים. היא משמשת ככוס שתייה מרווה ונעימה עבור הקופים המשתובבים בין העצים, שלוגמים ממנה לא רק מים, אלא גם את החרקים שלכודים בה.
על טעם ועל ריח
לוּף ענק, הידוע בכינויו "פרח הגווייה", מפורסם בכך שהוא נדיר בתפוצתו – אך גם בניחוחו המובהק. שלא לומר, סירחונו העצום. הלוף הענק הבין שכדי למשוך זבובים וחיפושיות למטרות האבקה עליו להעניק להם מה שהם חפצים בו, שזה – תסתמו את האף לרגע – ריח של נבלה מרקיבה. הוא גדל בג'ונגלים הצפופים ומרובי העלווה של האי סומטרה שבאינדונזיה, וכדי למשוך חרקים עליו להפיץ בעוז ריח רב על מנת שיגיע למרחקים. המבנה העצום של הפרח מייצר גם חום, ובכך מגדיל את טווח ניחוח הרקב שלו ומקל על זבובים למצוא אותו. אך אל דאגה, אפשר גם לנשום לרווחה: הלוף הענק פורח פעם בכמה שנים רק ליומיים או שלושה😊.
לעשות מלימון לימונדה
יערות הגשם של האמזונס ידועים במגוון הצמחייה והצומח שבהם. באופן מתמיה, יש שם גם אזורים שבהם מתקיים יער גשם המורכב מעץ אחד דומיננטי, שמו המדעי Duroia hirsuta. מפתיע! ילידי האמזונס, שהבחינו אף הם בתופעה המוזרה, סברו ששדים מרושעים אחראים לה, אבל למעשה "השדים" הללו הם לא אחרות מאשר הנמלים, וליתר דיוק זן המכונה "נמלת הלימון". כן, העמלנית החרוצה מכה שנית!
הצמח עצמו מפזר כימיקלים המונעים מצמחייה אחרת לצמוח בסביבתו, אך בכך אין די. נמלי הלימון המתגוררות עליו לא רק תוקפות כל צר ואויב, אלא גם מכלות על קרקעית הג'ונגל כל צמח אחר בעודו שתיל רך ופוגעות בו באמצעות חומצה שהן מפרישות. אאוץ'! כך צמחים אחרים אינם יכולים לצמוח על חשבון העץ האהוב עליהן ולמנוע ממנו את אור השמש יקר הערך. בתמורה, העץ צומח ומתפתח וכך מאפשר לנמלים יותר מקום מחיה. מושבה של נמלים באזור כזה יכולה להגיע לאוכלוסייה של אלפי מלכות ומיליוני נמלים!
חידת האבוקדו
הנה צמח שכמעט ואיבד את היכולת שלו להמשיך ולשרוד, בגלל שבעל החיים שעליו הוא נשען ונסמך להמשכיותו נכחד: האבוקדו. היי, רגע! אבל הבוקר אכלתי בסנדוויץ' אבוקדו, על מה את מדברת?!
אז ככה, הנה מה שקרה: זרעים שנישאים על ידי בעלי חיים נוטים להיות בגודל מתאים ליצורים הנושאים אותם. לכן לזרע האבוקדו, הגדול למדי, היה דרוש בעל חיים גדול כדי לשאת אותו ולהעבירו ממקום למקום על מנת להמשיך את תפוצתו. למשימה זו התאימו בדיוק עצלני הקרקע הענקיים. בהיותם גדולים, הם נהגו לאכול אבוקדו שלם לתיאבון בשמחה ובששון, ואז להפיץ את זרעי האבוקדו דרך המעיים שלהם. ככל הנראה עידן הקרח והגעתו של האדם לדרום אמריקה חיסלו את אוכלוסיית העצלנים הענקיים, כמו גם יונקים רבים אחרים. ללא העצלנים שיפיצו את זרעי האבוקדו, לא הייתה לו דרך ליישב אזורים חדשים, והוא היה עלול להיות הבא בתור להיכחד, בדיוק כמו המפיץ שלו. המדענים עדיין לא בטוחים איך האבוקדו שרד עד היום, וחלקם שמשערים שההצלה הגיעה מכיוון לא צפוי: למזלו של האבוקדו, הוא מצא חן בעיני רועץ העצלנים – האדם עצמו, שהחליט לטפח ולהפיץ אותו, וכך מילא את תפקידו של עצלן הקרקע!
כתיבה: הודיה תעשה
הכתבה המלאה בגיליון שבט תשפ"ד,
לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן