זאבים לא בודדים

זאבים אפורים הם בעלי חיים חברתיים שחיים בלהקות קטנות. כל להקה כוללת אבא ואימא ואת כל צאצאיהם הצעירים. רוב הלהקות קטנות בגודלן, בדרך כלל בין חמישה לתשעה זאבים. 

ההורים שלכם ודאי לימדו אתכם לחצות את הכביש, לאכול במזלג ובסכין ולזייף לצלילי "מעוז צור", נכון? גם אצל הזאבים דוגלים בגישת ההכשרה לחיים: הזאבים המבוגרים בלהקה פועלים יחד ומלמדים את הצעירים כל מה שנחוץ להם על מנת לשרוד, כמו ציד והתחמקות מסכנות. נקבת הזאב דואגת במסירות ובאהבה לגוריה, והם נשארים יחד איתה במאורה במשך שלושה עד ארבעה שבועות לפני שהיא מאפשרת להם לצאת ולחקור את הסביבה. בתחילה יישארו בסביבות הבית, ורק בגיל עשרה חודשים בערך יוכלו הגורים להצטרף לציד עם המבוגרים.

זאבים מתַקשרים בהשמעת קולות. כשהזאב זוֹרֵד – תבדקו במילון, לא המצאתי – הלהקה מקשיבה רוב קשב. כל יללה, נביחה, יבבה ונהמה משמעותם אחרת, בין אם הכוונה לקרוא לבני המשפחה לציד או לחנך את הגורים לנימוסים והליכות, להזהיר את חברי הלהקה מפני סכנה קרובה, או לשתף את המיקום – כל אחד והווייז שלו! זאבים מתקשרים גם בעזרת שפת הגוף: הם יודעים שזאב אחראי כאשר ראשו, זנבו ואוזניו מורמים גבוה. 

משפחה גדולה מהחיים 

אם אתם מחפשים יחסים של חיבה ואהבה וקשרים הדוקים במיוחד, ברוכים הבאים למשפחת הפילים. זה מתחיל בהיריון ממושך וכמעט אין־סופי של 22 חודשים, ואז מגיח לעולם פילפילון חמוד, קטן וכמעט עיוור. אבל אל לכם לדאוג, כי אימא פילה תיניק אותו כמה שנים נוספות ותדאג לכל מחסורו. אבל היא לא לבד! לאימא הדואגת יצטרפו נקבות אחרות מן העדר שיסייעו לה בטיפול בפילון הפצפון (הכול יחסי). פילפילוניות נקבות יישארו עם העדר כל חייהן, ובהתחשב בכך שפילים יכולים לחיות עד גיל 70, זה די הרבה זמן. בניגוד אליהן, הזכרים יעזבו בגיל ההתבגרות. 

עדר פילים הוא עדר של משפחה דביקה, נאמנה, חמה, אוהבת ודואגת: מייד עם היוולדו של פילון חדש בני העדר מתאספים סביבו ומלטפים אותו בחדקיהם. עדרי הפילים ממקדים חלק ניכר מתשומת הלב שלהם בגידול הצעירים ובהגנה עליהם, ודורות רבים של נקבות מגדלות את הפילונים הקטנים יחד.

הנקבה הגדולה ביותר, שהיא אימא, סבתא, דודה ואחות של מי מהפילים, משתמשת בזיכרון החזק שלה כדי להוביל את שאר העדר לאוכל ולמים. 

פרט לכך, ידוע כי פילים מתאבלים על מותם של יקיריהם. ישנן תצפיות מתועדות של פילים שחוזרים למקומות שבהם חבריהם מתו, ואפילו מריחים או נוגעים ביקיריהם שהלכו לעולמם. במקרה אחר, בני משפחה ביקרו מדי יום נקבה צעירה עם רגל שבורה. עדר אחר נצפה בונה רמפת עפר כדי שאימא ותינוק יוכלו לצאת מבור! איזה מהממים!

 נעים ביחד 

הלווייתן הקטלן, האוֹרְקָה, הוא בעל קשרים משפחתיים חזקים ביותר: הם נשארים עם משפחותיהם לכל החיים. האורקות נעות בקבוצות של בין 5 ל־50 חברים. 

מכירים את המשפט "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד"? אז ככה זה אצל האורקות: כולם נרתמים למשימת גידול הצאצאים, וגם אורקות צעירות יותר עוזרות לטפל בקטנים. ההורים מדריכים את צעיריהם כיצד לצוד טרף ולחלוק את האוכל עם הלהקה. לאחר שהמליטה, האם עוזרת לילדיה לשחות אל פני השטח כדי לנשום את הנשימה הראשונה. התינוקות נשארים קרובים לאימם, וחוסכים באנרגיה על ידי שחייה בזרמי המים שהיא יוצרת. 

בדומה לפילות, גם אורקות נקבות חיות עם אימותיהן כל חייהן, ומטיילות בקבוצות מטרילינאליות, כלומר קבוצות המונהגות בידי האם הגדולה. מכיוון שאורקות יכולות לחיות עד 90 שנה, המשמעות היא שדורות רבים נעים יחד, ונעים להם מאוד 😊!

איך נמיות ננסיות פותרות ויכוח?

נמיות ננסיות, כמו הפילים, האורקות ובעלי חיים אחרים, חיות בקבוצות אשר בראשן בני זוג דומיננטיים (בדרך כלל חברי הקבוצה המבוגרים ביותר). כל חברי הקבוצה משתפים פעולה בסיוע בגידול הגורים ובשמירה על הקבוצה מפני טורפים. אומנם ראשי הקבוצה הם הראשונים לזכות במזון, אך בניגוד לבעלי חיים אחרים, באופן מתחשב במיוחד, הבאים בתור יהיו דווקא הגורים. כשהצאצאים יגיעו לבגרות הם יקימו משפחה משלהם או יצטרפו למשפחה אחרת. 

נמיות ננסיות אוהבות לשמור על קשר גם כשהן לא ביחד. כשהן יוצאות לחפש אוכל, הן תַשמענה ציוצים קצרים כדי לבדוק מה קורה עם השאר ואיך עובר עליהן היום. ממש כמוכם בווטסאפ!

ומה קורה כשצץ ויכוח במשפחת הנמיות הננסיות? הסכיתו ושמעו כיצד פותרים אצלן מריבות: במקרה של הנמייה הננסית המצויה, נצפו מקרים שבהם שניים מחברי הקבוצה התקוטטו, והנמייה שנמצאה במעמד נחות יותר החלה לנקות את הפרווה של יריבהּ הבכיר יותר. ניקוי הפרווה לרוב מפסיק את התוקפנות, והיריב אף עושה זאת בחזרה. חמודות! 

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אדר א' תשפ"ד,

כתיבה: הודיה תעשה

לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן