לכבוד נושא הגיליון, נספר לכם את סיפורה המיוחד של משפחת מדענים. מארי ופייר קירי נפגשו לראשונה במעבדה, והחליטו להינשא ולהקים משפחה. שני המדענים גילו את הקרינה הרדיואקטיבית, ואף הובילו את אחת מבנותיהם אל עולם המדע

משפחה נולדת

המדענית הצעירה מריה סְקוֹלְדוֹבְסְקָה התגוררה בעליית גג קטנה בקרבת האוניברסיטה בה למדה ופעמים רבות סבלה מקור ומרעב. היא הגיעה ממשפחת קשת יום, וגם בתקופת הלימודים הגבוהים התמודדה עם חיי עוני. למרות כל זאת היא הצליחה לסיים את לימודיה בהצטיינות, וקיבלה תקציב למחקר משלה. כדי להתחיל את עבודת המחקר היא הגיעה למעבדתו של פְּיֵיר קִירִי, חוקר בבית הספר לכימיה ולפיזיקה בפריז, שהתמחה במגנטיות. בעודם חוקרים את ההרכב הכימי של חומרים מגנטיים, פייר ומריה התאהבו, התחתנו, וב־1897 נולדה בתם הבכורה, אירן, שבעתיד תהיה גם היא מדענית מצליחה. 

בשלב הזה, מריה סקולדובסקה היא כבר מָארִי קִירִי, מדענית ואשתו של פרופסור בכיר. אך עדיין – רבים באוניברסיטה התקשו לקבל את הרעיון של אישה הלומדת לדוקטורט ועוסקת במחקר, והיא נאלצה לעשות את עבודת המחקר בצריף רעוע, ולא במעבדה הראשית עם יתר המדענים הגברים. 

חקירה יסודית

מארי חקרה את הקרינה שנפלטת מהיסוד הכימי אורניום במצבים שונים. היא שמה לב שרמת הקרינה שהאורניום פולט נשארת אחידה גם כשהאורניום טהור וגם כשהוא בתרכובות עם חומרים שונים, גם כשהוא בגוש מוצק וגם כשהוא כתוש לאבקה, כשהוא יבש או רטוב, וכן הלאה. היא הסיקה מכך כי הקרינה היא תכונה של אטומי האורניום עצמם, ובהמשך גם גילתה חומרים נוספים שפולטים קרינה דומה. מארי החליטה לקרוא לחומרים האלה "חומרים רדיואקטיביים", או בתרגום לעברית – חומרים שפולטים קרינה באופן פעיל.

הגילויים הגדולים של מארי ופייר 

קרינה רדיואקטיבית היא אנרגיה שנפלטת מחלקיקים לא יציבים, וכתוצאה מכך הם עוברים למצב אטומי יציב יותר. היום כולם יודעים שקרינה רדיואקטיבית מסוכנת לבריאות וגורמת להתפתחות של מחלות, שיכולות להופיע גם אחרי שנים מהחשיפה לקרינה. אבל כל זה התגלה רק מאוחר יותר. בתקופתה של מארי לא ידעו על סיכוני הקרינה, ולכן לא נהגו להקפיד על בטיחות מפני קרינה כמו שעושים היום. 

בעלה של מארי, פייר, שעד כה חקר חומרים מגנטיים, החל להתעניין בתגליות של מארי והחליט להצטרף למחקר שלה. המחקר המשותף של השניים הניב פירות, והם גילו שני יסודות כימיים חדשים שגם הם פולטים קרינה רדיואקטיבית. לראשון שגילו קראו "פולוניום" על שם מולדתה של מארי – פולין. לשני הם קראו פשוט "רדיום". בשנת 1903 זכו מארי, בעלה פייר וחוקר נוסף בשם אֶנְרִי בֶּקֶרֶל בפרס נובל בפיזיקה על גילוי הרדיואקטיביות. 

כעבור שלוש שנים פייר נהרג בתאונת דרכים, אך מארי המשיכה לעבוד במעבדה במרץ, בתקווה להנציח כך את זכרו. בשנת 1910 היא זכתה בפרס נובל נוסף, הפעם בכימיה, על גילוי היסודות פולוניום ורדיום. מארי קירי הייתה לאדם הראשון שזוכה בשני פרסי נובל, והיחיד עד היום שזכה בפרס נובל בשני תחומים מדעיים.

המדענית הגדולה בהיסטוריה

במלחמת העולם הראשונה, שפרצה ב־1914, מארי החליטה לרתום את ידיעותיה המדעיות למען החיילים הצרפתים שנפצעו בקרבות. היא השתמשה בקרינה הרדיואקטיבית, שאנחנו מכירים היום בשם "קרינת רנטגן", והקימה מכוני רנטגן צבאיים לאבחון שברים, רסיסים חודרים ופצעי ירי, ואף הובילה להתקנת מכשירי רנטגן על משאיות. אלה היו מכוני הרנטגן הניידים הראשונים בהיסטוריה, והם נשלחו לחזית כדי לעזור בטיפול בפצועים. ביתה אירן, שהייתה אז בת 17, עבדה עם אימה במכונים הללו. 

לאחר המלחמה המשיכה מארי קירי בעבודה במכון הרדיום, ביחד עם בתה אירן ובעלה של אירן, פרדריק ז'וליו, מדען גם הוא. בני הזוג עבדו יחד, ממש כמו הוריה מארי ופייר. הם היו מחלוצי המחקר של מבנה האטום וזכו בעצמם בפרס נובל.

מארי קירי נפטרה בגיל 67 מאנמיה אפלסטית – מחלה של מח העצם שנגרמה ככל הנראה מהחשיפה המתמשכת ורבת השנים לקרינה רדיואקטיבית. במהלך חייה היא זכתה בפרסים חשובים, ואחרי מותה זכתה באותות הוקרה מהגבוהים ביותר שהמדע יכול להעניק. על שמה נקראו מוסדות מחקר, רחובות, מלגות, ואפילו יסוד כימי ואסטרואיד. דמותה של מארי קירי משמשת עד היום מופת והשראה לחוקרים רבים, ובעיקר לנשים ולנערות, היודעות בזכותה שאישה יכולה לא רק להצליח במדע, אלא גם לפרוץ גבולות ולהתעלות על כל עמיתיה הגברים.

כתיבה: איתי נבו

עיבוד לילדים: אלכס אברוטין

מתוך גיליון אדר א' תשפ"ד,

לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן