תקציר הפרק הקודם: רב־חובלת טלי יצאה להפלגת חלומותיה ביאכטה החדשה שלה, ה"נילי". ביום ההפלגה היא גילתה כי אחייניתה בת העשר איילת נמצאת על הסיפון ומצטרפת אליה למסע מסביב לעולם.
"כבר הגענו?"
"עוד לא".
"כבר הגענו?"
"עוד לא".
"כבר הגענו?"
"די כבר! זה לא יעזור שתשאלי כל עשרים שניות", התעצבנה דודה טלי.
"אבל משעמם לי", התלוננה איילת.
"טוב, אז בפעם הבאה אל תתגנבי בלי רשות לספינות של אנשים אחרים", אמרה הדודה בתוכחה.
"חשבתי שאנחנו הולכות לראות דברים מגניבים! פירמידות, חומת סין, דברים כאלה. לא רק ים וים", המשיכה איילת, תוך שהיא מלטפת את אפרוחית החתולה, שעשתה כל מאמץ להשתחרר מידיה.
"זה לא קסם, איילת. כשמפליגים בים לומדים שדברים לוקחים זמן. ייקח לנו לפחות עוד יום וחצי להגיע לאלכסנדריה".
"יום וחצי?!" קראה איילת, "מה אני אמורה לעשות בכל הזמן הזה?"
"ליהנות מהדרך", ענתה דודה טלי בשלווה.
איילת נראתה כאילו בישרו לה שיום ההולדת שלה בוטל. היא התיישבה על הרצפה וטלי חששה שהיא עומדת להתחיל לבכות, לכן היא מיהרה להוסיף, "אם תתבונני היטב תוכלי לראות דברים מרתקים. עוד מעט נגיע למְצָרֵי טיראן, ושם יש, למשל, אוניות טרופות".
זה עשה את העבודה. איילת קפצה על שתי רגליה בהתלהבות: "אוניות טרופות? מגניב!" קראה.
"כן, ויש לא מעט חיות מיוחדות בדרך", המשיכה דודה טלי, וההתלהבות השתלטה גם עליה. "יש להקת כרישים שעוברת באזור הזה באופן קבוע, ובאי טיראן שנעבור לידו יש מושבה של 'עיט הדגים' – ציפור שנקראת שָׁלָךְ, ואם תסתכלי טוב אולי אפילו תראי דולפינים".
עכשיו איילת כבר לא יכלה לעצור את התרגשותה. היא רצה אל דופן הספינה כדי להציץ למים. אפרוחית הצליחה להיחלץ מידיה ורצה בכל כוחה לצד השני, מתרחקת מהמים כמה שרק יכלה, תוך כדי שהיא מסמרת את שערה.
בשלב כלשהו היה נדמה לאיילת שהיא באמת רואה את עיט הדגים, אבל הוא היה רחוק מדי. "אני לא רואה כלום…" התלוננה שוב.
"את יכולה לרדת לחדר שלי, יש לי שם משקפת", אמרה טלי.
"יש!" קפצה איילת בהתרגשות, וברגע שנעלמה אל בטן האונייה דודה טלי חייכה לעצמה. סוף סוף קצת שקט. אבל החיוך שלה נמחק די מהר, כי איילת חזרה לסיפון בידיים ריקות ובפרצוף חמוץ.
"לא מצאתי שום משקפת!" היא אמרה בהאשמה, כאילו הדודה שלחה אותה באיזו אמתלה.
"נו באמת, איילת, כנראה לא חיפשת טוב. החדר שלי לא כל כך גדול".
"אז אולי תלכי להביא לי?" ביקשה איילת.
"אין סיכוי, אנחנו בדיוק נכנסים למצרי הים. תראי כמה צר המעבר, כל סטייה קלה עלולה לגרום לנו לפגיעה ולנזק לספינה".
"בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה", איילת ככל הנראה הייתה ממשיכה כך לנצח, אבל דודה טלי התייאשה קודם.
"בסדר, בסדר, אבל את צריכה להחזיק את ההגה בדיוק כמוני ולא לסטות במילימטר!"
"מבטיחה!" הצדיעה איילת. היא מיהרה להחליף את דודה טלי ועמדה בדיוק כמוה – עם גב זקוף, בפישוק רגליים קל, מחזיקה בהגה בכל הכוח.
"אל תעזבי אפילו לשנייה", הזהירה דודה טלי בחומרה.
"איי איי, קפטן!"
דודה טלי נעלמה במורד במדרגות, ואיילת הייתה מאושרת. הרוח בידרה את שיערה, שחפים ריחפו מעליה, המצר באמת היה צר, אבל למי אכפת, העיקר שהיא מחזיקה את ההגה!
ואז, לא ייאמן – היא ראתה להקת דולפינים! היא ממש יכלה לראות את הגבים שלהם יוצאים מהמים ושוב נכנסים. "זה אדיר!" היא חשבה. אבל אז הדולפינים התחילו להתרחק ימינה. "היי, חכו!" היא קראה אליהם, אבל הדולפינים לא כל כך הקשיבו.
"טוב, זה הזמן ליהנות מהדרך", חשבה איילת, וסובבה את ההגה ימינה בעקבות הדולפינים. לרגע היה נדמה לה שהיא כבר משיגה אותם, אבל אז נשמע "בום" גדול וכל הספינה הזדעזעה.
"איילת!!!" צרחה דודה טלי, שרצה במעלה המדרגות עם המשקפת בידה. "מה קרה?!" היא שאלה באימה.
"אה, כלום, רק רציתי לראות יותר מקרוב להקת דולפינים… אבל לא נראה לי שקרה משהו רציני מדי. נכון?"
דודה טלי עמדה מול איילת בפנים המומות. "ברור שקרה משהו רציני. מכה כזאת לא יכולה לעבור בלי לפגוע במשהו חיוני". היא הזיזה את איילת הצידה וכיבתה את המנוע. כשהדליקה אותו שוב כל הספינה רעדה, ואיילת, שפחדה שאפרוחית תיפול למים, מיהרה למצוא אותה ולהרגיעה בליטופים.
"אבל הספינה נראית בסדר גמור", אמרה איילת בקול קטן, אחרי שהסתכלה אל דופן הספינה ולא ראתה שום חור.
"זה לא אומר שהכול בסדר. אין ברירה, אצטרך לצלול ולבדוק. אנחנו לא יכולות להיכנס לתעלת סואץ במצב כזה. הסירה צריכה להיות במצב מעולה בשביל זה".
"יש לך ציוד צלילה?" התלהבה איילת.
"אה, פחות או יותר", מלמלה דודה טלי.
היא הלכה שוב אל החדר שלה, וכשיצאה ממנו הייתה לבושה בבגד ים פסים מצחיק, משקפת ושנורקל. לפני שאיילת הספיקה לצחוק, דודה טלי כבר קפצה למים.
איילת חיכתה במשך דקות ארוכות. בשלב מסוים כבר התחילה לחשוב שאולי דודה טלי נטשה את הספינה, או נטרפה על ידי כריש. במקרה כזה, חשבה איילת, היא תצטרך לתפוס פיקוד ולהיות הקפטן החדשה. זה לא יהיה כל כך נורא, אפרוחית תוכל לעזור לה, אם היא סוף סוף תתפוס אומץ ותפסיק לפחד כל כך מהמים. אבל היא בכל זאת תתגעגע לדודה טלי. למרבה המזל, איילת לא הייתה צריכה לגלות עד כמה היא תתגעגע, כי עד מהרה הדודה עלתה אל פני המים. היא שלפה את השנורקל מהפה, ואחרי שירקה קצת מים מלוחים אמרה, "כמו שחשבתי, המנוע נפגע. נוכל לצאת מהמצר, אבל לא נגיע רחוק. נצטרך לעגון בשארם ולתקן את הסירה".
"מגניב!" התלהבה איילת.
"זה בכלל לא מגניב, זה מעכב אותנו, וזה הכול בגלל ש…"
"לא, התכוונתי לזה – תראי!" איילת הצביעה קדימה, למקום שבו שכנה ספינה טרופה אמיתית וענקית. חציה היה בתוך המים והחצי השני בלט החוצה.
"זה באמת מגניב", הודתה דודה טלי ועלתה בחזרה לספינה.
"ואת יודעת מה, דודה טלי?"
"מה?"
"כבר לא משעמם לי בכלל".
המשך יבוא…
כתיבה: נופיה בר ניצן
איור: ינון פתחיה
מתוך גיליון אדר א' תשפ"ד,
לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן