מה משותף לריצ'רד לב הארי, אל סיד, הנסיך השחור, אבירי השולחן העגול, ויש שיאמרו גם ז'אן ד'ארק? אולי ניחשתם, הם היו אבירים מפורסמים ושמם נקשר עם הרפתקה ומסתורין ועם ערכי האבירות, בהם כבוד, צדק ומוסר. אבירי ימי הביניים הם בין הלוחמים המוכרים בהיסטוריה, ושמם כרוך בסיפורים המהללים את אומץ ליבם וגבורתם. הם מילאו תפקיד מפתח בחברה ובמלחמות ימי הביניים, ואת ערכי האבירות שלהם ניתן למצוא גם היום. 

האבירים היו לוחמים אצילים שהגנו על שלטונו של המלך ועל זכותו לשלוט. בתמורה ניתנו להם אדמות וזכות לשלוט בהן כל עוד נשבעו נאמנות למלך. אביר היה צריך להיות אמיץ, חזק ובעל כישורי לחימה טובים. ציפו מהם להגן על המלך והמלכה של הארץ או העיר שהם שירתו. בנוסף, הם הגנו גם על סוחרים ומטיילים בדרך ליעדם, ויצאו למסעות ארוכים תוך סיכון חייהם למען אחרים.

הדרך לאבירות מתחילה

לא היה פשוט לחיות בימי הביניים. רוב האוכלוסייה היו צמיתים – איכרים המעבדים את אדמתם של האצילים. החיים לא היו רגועים או שלווים במיוחד. עשירים או עניים – על כולם היה לדעת לאחוז בנשק, בין אם מדובר במלחמות עם מדינות שכנות, או סתם בשכנים לא מתחשבים.

האבירים היו לוחמים טובים, הודות לאימונים מפרכים שהחלו לעבור כבר בצעירותם. הם נהנו מכלי הנשק הטובים ביותר, משריון מותאם ומאימון ברמות גבוהות לעצמם ולסוסיהם. רובם היו בשנות העשרים והשלושים של חייהם, הגיעו מהמשפחות האמידות ביותר במדינה, וכמעט תמיד היו בני אצולה. 

רוצים להיות אבירים? כדאי שתהיו עשירים! החזקת סוסים, נשק ושריון הגונים עולה כסף רב. גם ההכשרה שלכם כלוחמים יקרה, שכן היא נמשכת שנים. אוקיי, אז להורים יש כסף. הגעתם לגיל שבע? נשיקה מאבא ומאימא על המצח, ואתם נשלחים, במקום ללמוד "קמץ אל"ף אָ", לעבור הכשרה שאורכת שנים ארוכות!

 נימוסים וקרבות

תחילה תילקחו לבית אצולה, שם תתחנכו ותשרתו את האדון ואת הגבירות. מה נמצא בתוכנית הלימודים? נימוסים ("אדוארד, הפסק לחטט באף תכף ומייד!"), רכיבה, נגינה (בנבל, אלא מה?! בלי זה אי אפשר, כידוע, להיות חיילים טובים). 

תוך שתזמרו "דו רה מי", תיקחו חלק במשחקים שונים שנוטים מעט אל האקסטרים. כאן מותר להתגושש במקל ולהרים יד על החבר, ואפילו רצוי, כל עוד הדבר נעשה בנימוס ובעידון המאפיינים אבירים ("עומד אני לחבוט בך נמרצות, ידידי ג'ון", "ברצון רב, אדוארד, העונג כולו שלי!")… ייתכן שתזכו למגן ולחרב קהה עשויים עץ. חלום חייכם, כבר אמרנו? 

עם הזמן תוכנית ההכשרה תתרחב לאימון בסיף, אִגרוף, היאבקות ועוד. בזמן הזה תשמשו כנושאי כלים של אביר אחר, ותסייעו לו לקום בבוקר ("סר ג'ון, קום! סר ג'ון, קום! סר ג'ון, קום כברררררר!"), להסתרק ("סר ג'ון, עוד פעם יש לך קשרים בשיער!"), להציע את מיטתו ("סורו, פרעושים מחוצפים, ממיטתו של סר ג'ון!" פלאק! פלאק!), תשרתו אותו בזמן הסעודה ("אני חושב ששתית מספיק להערב, סר ג'ון"), תעזרו בלבישת שריונו הכבד ("אאוץ', אדוארד, שוב הפלת לי את השריון על הרגל!"), בתחזוקת נשקו וסוסו, תארחו לו חברה בעת ציד ודיג ("אבל אני טבעוני, סר ג'ון!") ותתלוו אליו בכל דבר ועניין ("כמדומני הגענו ליעד, סר ג'ון!"). כך תוכלו ללמוד על העולם שאליו אתם נכנסים.

אם הגעתם לגיל 14 ללא פגע מתאונות רכיבה וממכות עם החברים, תתחילו להשתתף כחיילים של ממש בקרבות בעולם האמיתי. אמת, יש סיכוי טוב שתיפצעו ותיחבלו, ממש כמו האביר שאותו אתם משרתים. אבל מה שלא הורג – מחשל, ואתם הופכים כשירים אף יותר להיות אבירים, פלוס זעזוע מוח קל. תמשיכו להתאמן על היכולות שלכם באלות, בסכינים, בפגיונות ובעוד כלי נשק שונים, כחלק ממשטר האימונים שלכם.

ברכותינו, אתם אבירים!

טא־דאם! נשארתם בחתיכה אחת, מצולקים אך חיים, הייתם סבלנים, פיתחתם אומץ, ענווה, נאמנות, נדיבות, למדתם לחתוך בשר באופן מעורר השתאות ולמזוג יין בחינניות, לשחק שחמט בעורמה ובאבירות – אתם פסגת העידון והגינונים האנושיים! הגעתם לגיל 21? מצבכם מצוין גם אם לא נסעתם לירח, כי הגיע הרגע לקבל על עצמכם את תפקיד האביר. 

תעשו אמבטיה – עניין לא שגרתי בימי הביניים, תריחו כמו שושנים, תלבשו את השריון שלכם, ותזכו לטקס האבירות הנכסף: כרעו ברך מול השליט, הוא ינפנף קלות בחרבו על אזור הצוואר והכתפיים שלכם תוך מלמול כמה מילים, ואתם תבטיחו את נאמנותכם המוחלטת אליו ולערכי האבירות במלמול חוזר. בתקופות שלום ושגשוג ייתכן שתזכו גם לסעודה מרשימה לאחרי הטקס שתכלול ברבורים, שליו ודגים, וגם טווסים כמובן. הידד, כעת אתם אבירים! 

היות שאתה נחוצים לאדוניכם, הוא יצ'פר אתכם באדמה שתפרנס ותכלכל אתכם ואת צורכיכם, ובתמורה תהיו מחויבים להתייצב ולהילחם לצידו. אם הצלחתם באופן יוצא מן הכלל, תוכלו לזכות באדמות רבות בדרך זו. ידוע על אבירים שהפכו כך לעשירים מאוד ובעלי כוח רב, והיו להם ממלכות זעירות משלהם בתוך הממלכה הגדולה של המלך.

ככל שחלף הזמן ונפתחו נתיבי מסחר חדשים באירופה, האבירות הפכה למקצוע יותר ויותר משתלם. האצילים החלו לראות את עצמם כמעמד נפרד, שכן היה להם יותר במשותף זה עם זה מאשר עם האיכרים שלהם, שאותם החשיבו כעת כנחותים.

מי שיכול היה מוריש את תואר האבירות, דבר שייצר גם אבירים שאינם בהכרח מוכשרים במיוחד. הדרך הטובה ביותר להפוך לאביר הייתה עדיין באמצעות קבלת אדמה מהמלך, מה שעורר בעיות ומלחמות ירושה לאחר שהבעלים המקורי מת. אופרות סבון טורקיות, מסתבר, הן לא דבר חדש.

קוד האבירות של ימי הביניים

אבירות הייתה קוד לא פורמלי – אין באמת רשימה קבועה של חוקים אביריים. אבל באופן כללי, תמצאו בערכי האבירות כללי התנהגות ונימוס נוקשים, שניתן לתמצת את מהותם בנדרים של האביר במהלך טקס ההכתרה: שרת את אדונך בגבורה ובאמונה, הגן על החלשים וחסרי ההגנה, חיה בכבוד, כבד נשים, אהוב את מדינתך, אל תחת מאויבך, אמור תמיד את האמת, היה נדיב, ותמיד ובכל מקום היה צודק וטוב נגד הרוע והעוול. 

על האביר לבוז לרווח כספי ולהילחם לטובת כולם. מסדרי אבירים שונים מימי הביניים צברו כוח רב. בהתאם לערכי האבירות, חלקם הקימו בתי חולים או בתי הארחה לכל תשוש ויגע בדרך, סעדו מצורעים ועוד.

בעוד ההתנהגות האבירית הייתה נפוצה באירועים חברתיים, בשדה הקרב זה כבר משהו אחר. אומנם, ציפו מהאבירים להילחם בהגינות. למשל, אין לרדוף אחרי אביר שהובס ונסוג משדה הקרב. אלא שהדבר התברר כלא מעשי לחלוטין. ראו למשל את קרב קוטנה הורה ב־1421, שבו המלך זיגיסמונד נלחם בקבוצת מורדים. המורדים הצליחו לברוח ברגע האחרון. זיגיסמונד בחר באדיבותו לאפשר ליאן ז'יז'קה, מנהיגם, לסגת מבלי שירדוף אותו, מתוך הנחה שהוא מובס לחלוטין. אולם הייתה זו טעות חמורה: הלז אסף תגבורת ותפס את זיגיסמונד לא מוכן, ובסופו של דבר הרחיק אותו ואת צבאותיו מבוהמיה. 

אבירה כבירה!

האם גם נשים יכולות להיות אבירות? היום, בטח! פעם, קצת מסובך. אפילו לוחמת אמיצה כז'אן ד'ארק, שפיקדה על כוחות בצבאו של מלך צרפת ושחררה את אחת הערים העתיקות בצרפת משבי האנגלים, לא זכתה להכרה רשמית כאבירה. אומנם, היא הספיקה לא מעט למרות שעלתה על המוקד בגיל 19, ולכן אם תשאלו אותי, היא בהחלט זכאית לתואר. 

אבל כן היו נשים שהוכתרו לאבירות, עוד קודם: במאה ה־12 הייתה קטלוניה שבספרד כר פורה לקרבות בין המוסלמים המורים ובין הצלבנים. לקראת אמצע המאה כבש את העיר טורטוסה בחור בשם ריימונד ברנגר, רוזן ברצלונה, אך כשנסע משם שבו המוסלמים והטילו עליה מצור. חבורה של נשים אמיצות חגרו שריון וחרב והגנו על העיר מפני המוסלמים עד שובו של ברנגר, והוא גמל להן כשהקים לכבודן את המסדר בעל השם המאיים "מסדר הגרזן" – מסדר אבירות לנשים! כהוקרת תודה על פועלן זכו המצטרפות למסדר להטבות רבות, ובהן פטור מכל המיסים ועדיפות על גברים באספות ציבוריות.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אדר ב' תשפ"ד,

כתיבה: הודיה תעשה

לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן