אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים בַּמַּסָּע שֶׁלָּנוּ בֵּין אֵיבְרֵי הַגּוּף, וְהַפַּעַם נִלְמַד עַל הָאֵיבָר שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לֶאֱכֹל – הַקֵּבָה!
הַקֵּבָה נִמְצֵאת בַּחֵלֶק הַשְּׂמָאלִי הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַבֶּטֶן. הִיא כְּמוֹ שַׂק שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הָאֹכֶל אַחֲרֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר מֵהַפֶּה דֶּרֶךְ צִנּוֹר הַנִּקְרָא וֶשֶׁט.
הַקֵּבָה הִיא חֵלֶק חָשׁוּב בְּמַעֲרֶכֶת הָעִכּוּל. כְּמוֹ שֶׁמְּכוֹנַת כְּבִיסָה מְעַרְבֶּבֶת אֶת הַבְּגָדִים בְּיַחַד עִם מַיִם וְסַבּוֹן כְּדֵי לְנַקּוֹת אוֹתָם, כָּךְ הַקֵּבָה מַפְרִישָׁה חֻמְצָה וְאֶנְזִימִים (חֶלְבּוֹנִים שֶׁתַּפְקִידָם לְזָרֵז תְּגוּבוֹת כִּימִיּוֹת) שֶׁמְּפָרְקִים אֶת הַמָּזוֹן שֶׁלָּנוּ. דֹּפֶן הַקֵּבָה עֲשׂוּיָה מִשָּׁלוֹשׁ שְׁכָבוֹת שֶׁל שְׁרִירִים שֶׁמְּסַיְּעִים לָהּ לְעַרְבֵּב אֶת הַכֹּל בְּיַחַד, כָּךְ הִיא הוֹפֶכֶת אֶת הַמָּזוֹן הַמּוּצָק שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים לְמָזוֹן נוֹזְלִי יוֹתֵר וּמְפֹרָק.
כְּשֶׁהָאֹכֶל יוֹצֵא מֵהַקֵּבָה, הוּא מוּכָן לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ בַּמְּעִי שֶׁלָּנוּ. בַּמְּעִי חֵלֶק מֵהַמָּזוֹן מַמְשִׁיךְ לְהִתְפָּרֵק, הוּא נִסְפָּג לַדָּם שֶׁלָּנוּ וְיָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ כִּמְקוֹר אֵנֶרְגִּיָּה לִפְעֻלּוֹת הַגּוּף.
אֲבָל לַקֵּבָה יֵשׁ עוֹד תַּפְקִיד, חָשׁוּב לֹא פָּחוֹת. חֲשַׁבְתֶּם אֵי פַּעַם אֵיךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כַּמָּה אֹכֶל מַתְאִים לְצָרְכֵי הַגּוּף שֶׁלָּנוּ? כְּפִי שֶׁכֻּלְּכֶם יוֹדְעִים, כְּשֶׁלְּאָדָם יֵשׁ צֹרֶךְ בְּאֵנֶרְגִּיָּה, הַגּוּף יַרְגִּישׁ אִי־נְעִימוּת בַּקֵּבָה – הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנַחְנוּ מְכַנִּים "רָעָב". הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת נוֹבַעַת מֵהוֹרְמוֹן (חֹמֶר שֶׁהֻפְרַשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד בַּגּוּף וּמַגִּיעַ דֶּרֶךְ הַדָּם לְמָקוֹם אַחֵר) שֶׁנִּקְרָא גְּרֵלִין. זֶהוּ הוֹרְמוֹן שֶׁהַקֵּבָה מַפְרִישָׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא רֵיקָה וּכְשֶׁחֲסֵרָה לַגּוּף אֵנֶרְגִּיָּה. הַגְּרֵלִין נִכְנָס לַדָּם וּמַגִּיעַ לַמּוֹחַ, שֶׁמְּשַׁדֵּר לָנוּ תְּחוּשַׁת רָעָב. זֶה גּוֹרֵם לָנוּ לְהַפְסִיק אֶת מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים וְלָלֶכֶת לְחַפֵּשׂ מָזוֹן.
אֲבָל מָה קוֹרֶה אִם הָאֹכֶל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹצְאִים הוּא מְאוֹד מְאוֹד טָעִים? מָה יִגְרֹם לָנוּ לְהַפְסִיק לֶאֱכֹל כְּשֶׁכַּמּוּת הָאֵנֶרְגִּיָּה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים כְּבָר מַסְפִּיקָה לִצְרָכֵינוּ, וְלֹא לְהַמְשִׁיךְ לִזְלֹל? בִּשְׁבִיל זֶה יֵשׁ עוֹד הוֹרְמוֹנִים שֶׁמֻּפְרָשִׁים בַּקֵּבָה וּבַמְּעִי. כַּאֲשֶׁר אֵיבָרִים אֵלּוּ קוֹלְטִים שֶׁנִּכְנְסָה כַּמּוּת אֹכֶל שֶׁמְּסַפֶּקֶת לַגּוּף אֶת כָּל הָאֵנֶרְגִּיָּה הַדְּרוּשָׁה לוֹ בְּשָׁלָב זֶה, הֵם מְשַׁחְרְרִים הוֹרְמוֹנִים שֶׁמַּגִּיעִים לַמּוֹחַ, שֶׁמְּסַמֵּן לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ שְׂבֵעִים וְשֶׁלֹּא טוֹב לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל. זֶה אֶחָד הַמַּנְגְּנוֹנִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר לִבְרִיאוּתֵנוּ!
אֲנִי תָּמִיד אוֹמֶרֶת לָאִמָּהוֹת שֶׁל הַמְּטֻפָּלִים שֶׁלִּי שֶׁמְּאוֹד חָשׁוּב לְכַבֵּד יֶלֶד כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא שָׂבֵעַ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִגְמֹר אֶת כָּל הָאֹכֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּצַּלַּחַת. אִם מִתְעַלְּמִים מֵהַתְּחוּשָׁה שֶׁאָנוּ שְׂבֵעִים – עֲלוּלִים לְהַמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל כְּשֶׁהַגּוּף כְּבָר לֹא צָרִיךְ אֵנֶרְגִּיָּה, וְזֶהוּ אַחַד הַגּוֹרְמִים הָעִקָּרִיִּים לִבְעָיָה רְפוּאִית שֶׁנִּקְרֵאת עֹדֶף מִשְׁקָל.
חָשׁוּב גַּם שֶׁאַתֶּם, הַיְּלָדִים, תָּשִׂימוּ לֵב שֶׁאַתֶּם לֹא אוֹכְלִים כְּשֶׁאַתֶּם מְשֻׁעֲמָמִים אוֹ בְּלִי לָשִׂים לֵב לְאֹכֶל שֶׁלִּפְנֵיכֶם כְּשֶׁאַתֶּם בְּאֶמְצַע צְפִיָּה בְּסִדְרָה מְרַתֶּקֶת אוֹ מִשְׂחַק וִידֵאוֹ. צָרִיךְ תָּמִיד לִשְׁמֹעַ לַמְּסָרִים שֶׁשּׁוֹלְחִים לָנוּ הַקֵּבָה וְהַמְּעִי – וְכָךְ בְּעֶזְרַת ה' נַצְלִיחַ לִשְׁמֹר עַל גּוּף בָּרִיא וּמִשְׁקָל תַּקִּין לְאֹרֶךְ הַחַיִּים!
כתיבה: ד"ר תמר רוזנר , מומחית לרפואת ילדים- לאומית שירותי בריאות, בית שמש.
מתוך גיליון אייר תשפ"ד,
לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן