אֲנִי שְׂמֵחָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַטּוּר הֶחָדָשׁ וְלִכְתֹּב לָכֶם מָה אֲנַחְנוּ, הָרוֹפְאִים, בּוֹדְקִים כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים אֵלֵינוּ. הַפַּעַם נְדַבֵּר עַל בְּדִיקַת אָזְנַיִם.
אֶת הַחֵלֶק הַחִיצוֹנִי שֶׁל הָאֹזֶן, הָאֲפַרְכֶּסֶת, אֶפְשָׁר לִבְדֹּק בְּפַשְׁטוּת בְּמַבָּט חִיצוֹנִי. הַתַּפְקִיד שֶׁלָּהּ הוּא לִקְלֹט אֶת גַּלֵּי הַקּוֹל מִסְּבִיבֵנוּ וּלְמַקֵּד אוֹתָם לִתְעָלַת הָאֹזֶן. לִפְעָמִים הִיא נִהְיֵית אֲדֻמָּה וּנְפוּחָה. בְּרֹב הַמִּקְרִים הָאֵלֶּה זֶה גַּם מְגָרֵד וּמֵצִיק – נִחַשְׁתֶּם לָמָּה? כְּמוֹ בְּכָל מָקוֹם בַּגּוּף שֶׁבּוֹ מוֹפִיעָה תּוֹפָעָה כָּזֹאת, לָרֹב זֶה נִגְרָם מֵעֲקִיצָה. בִּמְעַט מֵהַמִּקְרִים הָעֲקִיצָה יְכוֹלָה לְהוֹבִיל לְדַלֶּקֶת שֶׁדּוֹרֶשֶׁת טִפּוּל תְּרוּפָתִי.
עֲבוּר בְּדִיקַת הָאֹזֶן הָרוֹפֵא נֶעֱזָר בְּפָנָס מְיֻחָד שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מִרְפָּאָה, הַנִּקְרָא אוֹטוֹסְקוֹפ. הוּא בָּנוּי מִשְּׁלוֹשָׁה חֲלָקִים: יָדִית אֲחִיזָה, גּוּף תְּאוּרָה וּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת. כְּשֶׁשָּׂמִים אוֹתוֹ בְּפֶתַח תְּעָלַת הָאֹזֶן, קֹדֶם רוֹאִים אֶת הַתְּעָלָה עַצְמָהּ. לִפְעָמִים הִיא מְלֵאָה בְּשַׁעֲוָה. אִם זֶה מַפְרִיעַ לָרוֹפֵא לִרְאוֹת אֶת הַחֵלֶק הַפְּנִימִי יוֹתֵר שֶׁל הָאֹזֶן, לִפְעָמִים הוּא יַחְלִיט לְהוֹצִיא אֶת הַשַּׁעֲוָה. זֶה אֶפְשָׁרִי עַל יְדֵי הַזְרָמַת מַיִם לְתוֹךְ הַתְּעָלָה עַד שֶׁהַשַּׁעֲוָה יוֹצֵאת, אוֹ בְּעֶזְרַת כַּף קְטַנָּה הַמְּיֹעֶדֶת לְכָךְ. לִפְעָמִים הַתְּעָלָה כּוֹאֶבֶת, אֲדֻמָּה וּנְפוּחָה – תַּסְמִינִים אֵלּוּ נִגְרָמִים לָרֹב בִּגְלַל דַּלֶּקֶת בָּאֹזֶן הַחִיצוֹנִית. זֶה קוֹרֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּעוֹנַת הַקַּיִץ, כְּשֶׁמְּבַלִּים הַרְבֵּה זְמַן בַּבְּרֵכָה וּבַיָּם. הַטִּפּוּל הַנָּפוֹץ לְדַלֶּקֶת מִסּוּג זֶה הוּא טִפּוֹת אַנְטִיבִּיּוֹטִיּוֹת.
כְּשֶׁהַתְּעָלָה נְקִיָּה, הִיא מְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל דַּרְכָּהּ עַל הַמְּחִצָּה בֵּין הָאֹזֶן הַחִיצוֹנִית לָאֹזֶן הַתִּיכוֹנָה, שֶׁשְּׁמָהּ הוּא עוֹר הַתֹּף. זֶהוּ מֵעֵין חַלּוֹן שֶׁדַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לְהָבִין מָה קוֹרֶה בָּאֹזֶן הַתִּיכוֹנָה. הַתַּפְקִיד שֶׁל עוֹר הַתֹּף (הַמְּחִצָּה) הוּא לְהַעֲבִיר אֶת גַּלֵּי הַקּוֹל שֶׁהוּא קוֹלֵט אֶל עַצְמוֹת הַשְּׁמִיעָה הַנִּמְצָאוֹת בְּתוֹךְ הָאֹזֶן הַתִּיכוֹנָה (אַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתָן מֵהַטּוּר עַל הָעֲצָמוֹת? הִזְכַּרְנוּ שָׁם אֶת הָעֲצָמוֹת הַקְּטַנְטַנּוֹת הַנִּמְצָאוֹת בָּאֹזֶן).
בְּמַצָּב תַּקִּין, עוֹר הַתֹּף הוּא בְּצֶבַע אָפֹר, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַבְרִיק – הוּא מַחְזִיר לָנוּ אֶת הָאוֹר שֶׁל הַפָּנָס. לִפְעָמִים כְּשֶׁיֵּשׁ לְמִישֶׁהוּ צִנּוּן, לְמָשָׁל, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהָאָזְנַיִם שֶׁלּוֹ סְתוּמוֹת. הַהַרְגָּשָׁה הַזּוֹ לִפְעָמִים בָּאָה בְּעִקְבוֹת כָּךְ שֶׁנִּכְנָסִים נוֹזְלִים לָאֹזֶן הַתִּיכוֹנָה – מָקוֹם שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת מָלֵא אֲוִיר. בְּמַצָּב כָּזֶה, כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים עַל עוֹר הַתֹּף, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹזְלִים, וְלִפְעָמִים גַּם בּוּעוֹת שֶׁל אֲוִיר בְּתוֹךְ הַנּוֹזְלִים. לְעִתִּים הַנּוֹזְלִים גּוֹרְמִים לְדַלֶּקֶת, וְאָז רוֹאִים שֶׁעוֹר הַתֹּף אָדֹם וּבוֹלֵט.
זֶהוּ הַתַּהֲלִיךְ שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ הָרוֹפֵא יוֹדֵעַ לְאַבְחֵן כָּל מִינֵי בְּעָיוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לִגְרֹם לָנוּ כְּאֵבִים וְאִי־נוֹחוּת בָּאֹזֶן. כָּךְ הוּא יָכוֹל לִבְחֹר בַּטִּפּוּל הַנָּכוֹן עַל מְנַת לַעֲזֹר לַמְּטֻפָּל לְהַבְרִיא!
כתיבה: ד"ר תמר רוזנר , מומחית לרפואת ילדים, לאומית שירותי בריאות בית שמש.
מתוך גיליון תמוז תשפ"ד,
לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן