פרופסור אֶלְעָזָר ליפָּא סוּקֶנִיק

ארכאולוג, חוקר תולדות ארץ ישראל, ראש המחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר המגילות הגנוזות
תרמ"ט 1889 – תשי"ד 1953  

עובדות:

1. באחת החפירות הראשונות שלו חשף פרופ' סוקניק מערות קבורה מבית שערים שבהן נמצאו כתובות עבריות מהמאה השנייה לספירה, כולל כתובת עם המילה "ישראל" – דבר נדיר וחשוב לתולדות העם.
2. הוא התגורר בשכונה רחביה הירושלמית, בשכנות לש"י עגנון, למרטין בובר ולחוקרים חשובים אחרים. בנו, יִגָאֵל יָדִין, סיפר שדיברו שם על מדע, שירה וארץ ישראל – חיבור מיוחד ומקורי שנעשה רק על אדמת הארץ.
3. כדי לקרוא כתובות דהויות על קירות בתי כנסת עתיקים השתמש אלעזר בטכנולוגיה חדשנית של צילום באור תת־אדום (אינפרא־אדום), כזה שמאפשר לראות מה שהעין האנושית לא רואה. מה זה אור תת־אדום? כשהשמש זורחת ומאירה אותנו אנחנו רואים אור לבן, שבו יש צבעים שונים: אדום, צהוב, כחול וירוק. אך יש צבעים רבים שאנחנו לא רואים בעיניים. אחד מהם נקרא תת־אדום – האח הקטן של הצבע האדום. אור תת־אדום הוא אור חם שיוצא מגופים חמים כמו השמש, אנשים, חיות, מהמחשב או מהתנור. למרות שאנחנו לא רואים אותו, אנחנו מרגישים אותו בתור חום, גם אם לא רואים אותו בעיניים.
4. עוד בשנות ה־30 הוא הבין כמה חשובים בתי הכנסת הקדומים. אז הוא צילם, מדד וצייר פרטים מדויקים של רצפות פסיפס, כולל בגליל ובנגב. רבים מהם נהרסו מאז, והתיעוד שלו הוא היחיד שנותר.
5. הוא היה ידוע ביכולתו להרכיב כלי חרס קדומים משברים קטנים שנמצאו בשטח, ממש כמו פאזל ענקי מהעבר. הוא אמר שכל חרס "מְדַבֵּר", וצריך רק להקשיב לו. הוא אף הפך את החפירות להרפתקה משפחתית: לפעמים אשתו וילדיו הגיעו לאתרים והיו עוזרים לו במדידות, בצילום ובתיעוד. ההשקעה השתלמה: בנו, יגאל ידין, היה לא רק ממשיך דרכו באוניברסיטה, אלא גם גילה לימים את מבצר מצדה, ויחד הם כתבו את פרקי הארכאולוגיה החשובים ביותר בתולדות ישראל.
6. הוא האמין שארכאולוגיה מחברת בין עבר להווה, וכתב ש"האדמה בארץ מספרת את סיפורה לא רק לחוקר, אלא לכל ילד יהודי שצועד עליה ויודע לשאול שאלות". אז אל תפסיקו לשאול!

רגע של חלום

אלעזר ליפא נולד בעיירה ביאליסטוק שברוסיה (היום פולין). כשהיה ילד קטן אהב מאוד לקרוא ספרים ולשמוע סיפורים על ארץ ישראל. הוא גדל בבית יהודי מסורתי, ועוד לפני בקושי שסיים לבנות בית מקוביות, הרגיש שהוא רוצה להיות חלק מהחלום להקים בית לעם היהודי בארץ אבותיו. בגיל 17 עבר ללמוד באוֹדֵסָה שבאוקראינה, שם גילה את עולם הארכאולוגיה, חקר את העבר דרך חפירות, ממצאים וסיפורים מהאדמה. הוא עלה לארץ ישראל בתקופה שהמקום עוד היה חלק מהאימפריה העות'מאנית. שנים רבות לפני שיהודים חרוצים ואמיצים הצליחו להכריז לכל העולם שהיא שלנו, הוא התחיל לחלום על חפירות שיחשפו את הסודות של הארץ העתיקה, סודות שיהיו הפיגומים והיסודות לבנייה המחודשת.

רגע של חפירות

הוא היה בין החוקרים הראשונים בארץ שלמדו ארכאולוגיה בצורה מדעית, והיהודי הראשון שחפר בארץ מקצועית ורשמית. הוא הפך לפרופסור באוניברסיטה העברית הצעירה ופתח מסלול לימודים לארכאולוגים צעירים. פרופ' סוקניק חפר באתרים חשובים כמו בית שערים והתעניין במיוחד בכתבים יהודיים עתיקים. תלמידיו אהבו אותו מאוד, ובצדק. למרות הישגיו המרשימים בתחום, הוא נשאר צנוע וישר, והיה לו גם כוח־על: הוא הצליח להסביר דברים מסובכים בצורה פשוטה וברורה, ממש גיבור תרבות! פרופ' סוקניק האמין שצריך לשמור על הממצאים כמו על אוצרות נדירים, ודאג להם לתנאי VIP. הוא אף החזיק בדעה כי החפירות בארץ לא מספרות רק את סיפור העם היהודי, אלא גם את סיפורם של עמים אחרים שחיו פה לאורך ההיסטוריה. כך ניסה ללמד כבוד לעבר – ולכל מי שחלק אותו.