כך ניסתה האנושות לאורך השנים לייצר אנרגיה ממקורות שונים 

עוד מימי קדם ניסו בני האדם להפיק אנרגיה בצורה יעילה. לפעמים זה הצליח, לפעמים לא כל כך. ולפעמים הכישלון הוביל לשיפור והצלחה עם מקור האנרגיה הבא

בכוח הרוח

אם עברתם פעם בצפון הגולן, אולי הבחנתם בחוות הרוח "עמק הבכא", שבה כ־35 טורבינות רוח. טורבינות רוח הן מכשירים שלוכדים את תנועת הרוח והופכים אותה לחשמל. הרוח היא מקור אנרגיה נקי במיוחד: אין עשן, אין ריח ואין פיח – רק רוח שמגיעה בחינם מהטבע ועוברת דרך מכונה חכמה שמנצלת אותה היטב. בישראל אומנם אין רוחות חזקות כמו במדינות הצפון, אבל יש אזורים כמו הגולן והר החרמון שבהם הרוח כמעט אינה פוסקת, וזו הזדמנות מצוינת לאסוף ממנה כוח. 

יש מדענים הטוענים כי הרוח והשמש יחד יכולות לספק יותר אנרגיה מכל הדלקים המאובנים בעולם! אבל הקושי הוא כמובן בניצול שלהן – במציאת מקום שממנו יהיה אפשר לאגור כמות מספקת, ובעלוּת הכספית של הקמת התחנות ותחזוקתן.

בכוח המים

עוד רעיון שנעשה בו כבר שימוש בעבר הוא אנרגיה הִידְרוֹאֵלֶקְטְרִית, המגיעה מזרימת מים. כבר לפני יותר מ־2,000 שנה הבינו היוונים הקדמונים שאם מים מסוגלים לסחוף אבנים, להציף שדות ולגלגל סירות בנהרות, הם בהחלט יכולים גם להניע מכונות. הם בנו גלגלי מים גדולים על גדות הנהרות, והזרם דחף את הלהבים וסובב את הגלגל. כך הופעלו טחנות קמח, מסורים ואפילו מתקנים לייצור בדים.

כשהעולם התחיל ללמוד לייצר חשמל, הבינו המהנדסים שהעיקרון של גלגל המים העתיק יכול להפוך לטכנולוגיה מודרנית: הם בנו סכרים ענקיים שמָטים את הזרימה של נהרות שוצפים. כשהמים זורמים מטה הם מסובבים טורבינות המחוברות לגנרטור, והגנרטור מייצר חשמל המובל במאות קילומטרים של כבלים עד לשקע הקטן בקיר בבית שלנו.

בכוח האדמה

בִּיוֹמָסָה היא חומר אורגני שנוצר מבעלי חיים וצמחים, ולמעשה בני האדם השתמשו בה עוד מימי המערות, כששרפו עצים לבישול ולחימום. זה אולי לא יעיל במיוחד, אבל גם היום משתמשים בביומסה להפעלת גנרטורים ומכונות. המקור הנפוץ ביותר הוא כמובן עץ, אבל מנצלים גם גידולים חקלאיים, אצות, שאריות יערות, פסולת אורגנית, ואפילו גזי מזבלות עם מתאן – שהופכים לאנרגיה מן הטבע.

בכוח הגאות והשפל

בניגוד לרוח או לשמש, שלא תמיד משתפות פעולה, הגאות והשפל מגיעים במחזוריות קבועה: פעמיים ביום, בכל יום, בלי הפסקות. מי שטייל ליד הים ודאי ראה איך הים “נעלם” לאחור וחוזר כמה שעות אחר כך, וחזה בכוח האדיר הזה בפעולה. הגורם לתופעה המרתקת הזאת של הגאות והשפל הוא הירח, אשר מושך אליו את מי האוקיינוסים, והם מתרוממים ויוצרים גאות. בצד השני של כדור הארץ נוצרת גאות נוספת, והיכן שהמשיכה חלשה יותר יש שפל. השמש גם היא משתתפת במשחק, אם כי השפעתה קטנה משל הירח, פשוט מפני שהיא רחוקה. 

אז איך מנצלים את התופעה הזו? הטריק הוא בבניית תחנות כוח מיוחדות במקומות שבהם ההבדל בין גאות לשפל גדול במיוחד. כשאנרגיית המים נעה לתוך מפרץ או יוצאת ממנו, היא עוברת דרך מעבר צר, וכשמים זורמים דרך מעבר כזה הם מאיצים במהירות. הזרם החזק, אולי כבר ניחשתם, מסובב טורבינות המחוברות לגנרטור. 

בכוח הים

דרך אחרת לנצל את תנועת מי הים היא לרתום את גלי האוקיינוס, ולהפיק אנרגיה ממצופים שהם מניעים. בניגוד לגאות והשפל הנוצרים מכוח המשיכה, גלי הים נוצרים מהרוח הנושבת. תנודות הגלים אומנם אינן קבועות כמו תנודות הגאות, אך הן בכל זאת צפויות ואמינות יותר מהשינויים באנרגית השמש או הרוח. גם בישראל יש תחנת כוח ניסיונית כזו, שנמצאת בנמל יפו!

בכוח הגרעין

אנרגיית ביקוע גרעיני היא אחת הדרכים היעילות ביותר שבהן משתמשים לייצור חשמל. כמו בפצצת האטום, גם בכור לייצור חשמל האטומים של האורניום מתפצלים בתגובת שרשרת, ומפיקים אנרגיה אדירה. אלא שבניגוד לפצצה, תגובת השרשרת בכור היא מבוקרת ומדודה, ולכן לא כל האנרגיה משתחררת בבת אחת, וניתן לנצל אותה כדי לייצר חשמל. אומנם, אנרגיה גרעינית נחשבת למקור לא מתחדש, כי החומרים בתחנות הכוח אינם מתחדשים, אך אורניום הוא חומר נפוץ מאוד, ולכן אין בעיה מעשית ואין חשש שייגמר. הבעיות העיקריות שיש בשימוש בתחנת כוח גרעינית הן העלות הגבוהה של הקמתן, וכן הצורך לשמור על רמת בטיחות גבוהה, כי תקלות במקום עלולות להיות הרות אסון.