תחנת הכוח של העם היהודי

אם היינו מבקשים מכם לדמיין חדר שמלא בכוח הכי חזק בעולם, כנראה לא הייתם מדמיינים חדר שכל הקירות שלו מכוסים בספרים, נכון? 

ברוכים הבאים לספרייה הלאומית של ישראל. 

בבניין אחד בירושלים, טמון כוח עצום. אלה לא כלי נשק, ולא אנרגיות הרסניות, אלא דווקא כוח של בנייה ושל צמיחה: מילים. מהרגע הראשון של בריאת העולם ועד ימינו אנו, מילים ורעיונות שנכתבו על גבי מאות מיליוני דפים השפיעו על העולם יותר מכל דבר אחר, והפכו אותו, ואותנו, למה שאנחנו היום. תורה, פילוסופיה, מדע, היסטוריה, אבל גם שירה, ספרות וחרוזים לילדים. תמצאו כאן הכול מהכול.

היהודים נקראים גם "עם הספר", ולא סתם. במשך אלפי שנים שמרו היהודים מכל משמר על הרעיונות, המחשבות, הסיפורים ואפילו על הוויכוחים והמחלוקות, והעבירו אותם מדור לדור. לא משנה אם הדברים היו כתובים על אבן, קלף, חרס או נייר, אם הם מודפסים או כתובים בכתב יד – הספר היה, ועודנו, האוצר היקר ביותר שלנו. 

וכל הדברים האלה, או לפחות כל אלה שהצלחנו לאסוף ולשמר – שמורים אצלנו בספרייה הלאומית. 

אז איך בכלל הכול התחיל? 

לפני יותר מ־130 שנה נפתחה בירושלים ספרייה שמטרתה הייתה לאסוף כמה שיותר ספרים עבריים ויהודיים. קראו לה "בית הספרים מדרש אברבנאל" על שם רבי יצחק אברבנאל, מגדולי היהודים שגורשו מספרד בדיוק 400 שנה לפני כן. 

בהתחלה היו רק שני ארונות קטנים בבית פרטי שפתח את שעריו למי שהיה מעוניין, אבל מהר מאוד המקום לא הספיק, והספרייה עברה לבניין נפרד שבו היה מקום גם לאולם קטן שבו היה אפשר לשבת ולעיין בספרים, או לקיים הרצאות ודיונים. מה שאנחנו מכנים היום "אולם קריאה". 

במשך יותר מעשרים שנה, כל העבודה השוטפת נעשתה על ידי ספרן אחד בלבד. על כמה ספרים הוא היה צריך להשתלט? בתחילה היו כמה מאות, ואז יהודים מכל העולם התחילו לתרום ספרים, כתבי יד ואפילו תמונות. שלוש שנים אחרי הקמת הספרייה הגיע משלוח ראשון מאירופה – שכלל 8,800 ספרים בעברית ועוד כמה מאות בשפות אחרות, ועורר התרגשות עצומה בין מייסדי הספרייה וגם בין תושבי העיר שהתעניינו בה. 

מאז ועד שהפכה לספרייה הלאומית של מדינת ישראל, עברה הספרייה כמה וכמה גלגולים ובתים, והיום יש בה כבר יותר מ־4.5 מיליון ספרים.

בשנת 1953 נחקק "חוק הספרייה הלאומית", שקובע כי יש חובה להעביר לספרייה שני עותקים מכל ספר שיוצא לאור בישראל. וכך, מלבד התרומות והרכישות של הספרייה עצמה, עשרות אלפי ספרים החלו להתווסף לספרייה מדי שנה. 

אין כניסה לילדים? 

במשך שנים, לצערנו הרב, ילדים לא היו מתקבלים בזרועות פתוחות בספרייה. באולמות הקריאה היו יושבים חוקרים רציניים, שעשו עבודה שדרשה ריכוז ושקט – משהו שילדים לא תמיד מצטיינים בו. וכך, למרות שהספרייה החזיקה בכל ספר ילדים שאי פעם יצא בארץ, וכן בהמוני ספרי ילדים עתיקים ומרתקים, רוב הילדים בארץ בכלל לא ידעו על קיומה של הספרייה, וגם אם ידעו – לא הייתה להם דריסת רגל בה. 

אבל בעשורים האחרונים, לאט לאט התחילו הדברים להשתנות. חלחלה ההבנה שהילדים הם אלה שהולכים לבנות את העתיד שלנו, הם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו, ואם הם יכירו את הספרייה, יקבלו גישה לאוצרות שלה וישתתפו בפעילותה – כולם ירוויחו מזה.

עם הזמן בתי ספר הוזמנו לספרייה, אורגנו פעילויות מיוחדות לילדים, ואפילו נוצרו מקומות מיוחדים בספרייה לפעילויות חינוך. אבל השינוי הגדול באמת הגיע עם המעבר לבניין החדש. היום אפילו קיימת בספרייה הלאומית יחידה מיוחדת לילדים ומשפחות, שנקראת "לגדול בספרייה הלאומית", והיא מציעה סיורים, פעילויות ואירועים מיוחדים ומרתקים, במיוחד עבור הילדים.