פרק 2: מנטה, חמוצים וכוכב שבתאי

חלליהו_על_שבתאי מתוקן

קולונל חלליהו שבתאי נחר בקולי קולות. ספוטניק המסכן, שניסה לנמנם, התעורר בבהלה מדי כמה דקות עד שהתייאש סופית מרעיון המנוחה, והחליט לנצל את הזמן כדי לבדוק את נתוני המעבורת. הוא הרים את כיסוי העיניים השחור, שחרר את עצמו מהכבלים שעיגנו אותו לקיר ופנה לעבר חדר הבקרה. במעבורת, מי שרצה לישון היה קושר את עצמו היטב לדופן החללית. היה קל יותר להירדם בלי לרחף באוויר, והם הקפידו על זה במיוחד לאחר שפעם אחת הקולונל ריחף לעבר חדר הבקרה ונגע בטעות בכפתור לחץ האוויר. ספוטניק בקושי הצליח לפלס את דרכו באוויר הדחוס כדי לסדר את זה. 

ספוטניק הציץ לעבר כוכב שבתאי, שאליו התקרבו במהירות. טבעות הענק שלו הקיפו אותו מכל עבר. הוא אומנם ידע שגודלו של כוכב שבתאי שווה ערך לכ־830 כדורי־ארץ, אך עדיין התרשם כשראה מקרוב את הכוכב העוצמתי והיפה. הוא הציץ למד־המרחק וערך כמה חישובים. בעוד חצי שעה הם מגיעים ליעד. 

"כדאי לנסות להעיר את הקולונל", הוא נאנח לעצמו. להעיר את קולונל חלליהו הייתה אחת המשימות הקשות שספוטניק היה צריך לבצע. הוא ריחף לעברו של הקולונל, הרים לו את כיסוי העיניים וצעק לתוך אוזנו: "קולונל!!! התעורר! אנחנו מגיעים בעוד חצי שעה!" קולונל חלליהו זז מעט ונחר נחירה חזקה במיוחד.

"קולונל, אתה חייב לקום עכשיו!!!" צרח ספוטניק בכל כוחו, ולאחר היסוס קל משך קלות בשפמו של הקולונל. הקולונל המנומנם פקח את עיניו לשנייה אחת ומלמל משהו על זה שהוא שונא סוכריות מנטה. 

ספונטניק זיהה את ההזדמנות ושאג לתוך אוזנו: "האוכל מוכן!!! איזה סנדוויץ' תרצה, אדוני???" הקולונל פקח חצי עין ומלמל מתוך שינה, "שים לי שכבה יפה של חמאת בוטנים… ואל תשכח… את החמוצים". ספוטניק נשם עמוק, משך בחוזקה באוזנו של הקולונל, שפקח עין לשנייה והביט סביבו במבט מזוגג. 

ספוטניק נשם לרווחה. "אדוני! אנחנו חייבים להתארגן במהירות! אנחנו מתקרבים לכוכב שבתאי!" הקולונל, שהיה שרוי בערפול חושים, בהה בספוטניק, שלא הפסיק לדבר ולנופף בידיו בהתרגשות – ופיהק פיהוק גדול. 

"תנוח דעתך, ספוטי", הוא התיר את עצמו מעגינת הקיר והתמתח. "אני באמת לא מבין את פשר ההיסטריה שלך", הוא נעץ בו מבט חמור, "אתה חייב לשמור על קור רוח ולא להילחץ מכל שטות".

ספוטניק חשק את שיניו והנהן בהכנעה. קולונל שבתאי פנה לחדר הבקרה והביט דרך המכשירים. "לכל הרוחות והשפמים! אנחנו עוד רגע שם", הרעים בקולו. "מה דעתך שנעשה איזה סלפי על הטבעת הזו?" הוא הצביע על הטבעת החיצונית שסובבה את כוכב שבתאי.

"אני בספק אם זה יתאפשר, אדוני", ענה לו ספוטניק, "האקלים על כוכב שבתאי לא ממש מאפשר את זה, הטמפרטורה שם מתחילה ממינוס 180 מעלות!" הסביר, "ויש שם רוחות שמגיעות למהירות 1,800 קמ"ש!"

"מה אתה סח!" נדהם הקולונל וטפח על גבו של ספוטניק, "ובכן, אני אוסר עליך לצאת לסייר בשטח! זה מסוכן ביותר!"

"כן, אדוני", נשם ספוטניק לרווחה. "אולי כדאי לעגון במרחק בטוח, לנסות לתצפת על הטבעות וכך לגלות ממה הן עשויות? בכל זאת, יש לנו משימה…"

"ובכן, למה אנחנו מחכים?" שאג הקולונל וחטף את הטלסקופ המשוכלל מידו של ספוטניק "קָרֵב אותנו כמה שיותר, אני בקושי מצליח לראות משהו". ספוטניק ניווט את החללית לעברו של כוכב שבתאי בעודו בודק את נתוני האטמוספירה בחוץ ללא הרף, עד שהמעבורת הקטנה נעצרה בחריקה. "זה הכי קרוב שאפשר, אדוני".

"נו באמת", רטן הקולונל בעודו מקרב את הטלסקופ לעיניו, "זה נראה כמו בלגן אחד גדול!"

פרק נוסף מהרפתקאות חלליהו שבתאי במגזין "מדע וטבע" , להצטרפות לחצו כאן

כתיבה: אפי הלינגר

איור: עינב לוגסי

 

שיתוף:

בואו נדבר :)

ליצירת קשר השאירו פרטים