תקציר הפרקים הקודמים: אחרי שאיילת בת העשר הסתננה לספינה של דודתה, רב־חובלת טלי, השתיים יצאו יחד לים הפתוח במטרה לטייל בכל העולם. אבל כשעברו במצרי טיראן הספינה נפגעה, וכעת הן צריכות לעגון בעיר הנמל המצרית שארם א־שייח' כדי לתקן אותה.
—-
"הרימו עוגן!" צעקה איילת.
"את מתכוונת הורידו עוגן", תיקנה דודה טלי.
"אה, כן כן, הורידו עוגן!"
"למי בדיוק את אומרת את זה? רק שתינו פה", ציינה הדודה ביובש.
"אוף, דודה טלי, את מוציאה מזה את כל הכיף!"
"נו באמת", רטנה טלי, "בואי כבר. הורדתי את העוגן כבר לפני כמה מטרים כדי שייתפס כמו שצריך. נשאר רק לקשור את הספינה לרציף ולשלם דמי עגינה למשך היום".
"מה, משלמים על זה?" התפלאה איילת.
"כן", נאנחה דודה טלי, "בימינו משלמים על הכול. קדימה, אין לנו זמן לבזבז, אנחנו צריכות למצוא את פאדי".
"מי זה פאדי?" שאלה איילת בסקרנות, בזמן שדודה טלי זרקה חבל לאיש שעמד על המזח והוא קשר אותו לעמוד שלידו.
"הוא מכונאי הסירות מספר אחת בעיר. אחרי שהוא יתקן את ה'נילי' נוכל להמשיך בדרך".
"יופי! נוכל גם לרכוב על גמלים?"
"לא".
"למה לא?"
דודה טלי נשמה עמוק. "איילת, אין לנו זמן לזה עכשיו. אם לא נמצא את פאדי בזמן, לא נוכל לצאת באור יום ונצטרך לבלות פה את הלילה, ויש לי תוכנית עמוסה בשבילנו. קדימה. הכנתי לך תיק קטן, יש בו כריך וכמה חטיפים. נקנה מים בעיר".
ואז דודה טלי עשתה משהו שהשכיח מאיילת לגמרי את הגמלים. היא קפצה ישר למזח! ודודה טלי לא בדיוק קלת גוף. איילת עמדה מולה עם פה פעור.
"את מתכוונת להישאר פה ולבהות בי כל היום או שאת באה?" קראה דודה טלי. איילת לא חיכתה לגלות אם היא באמת תשאיר אותה שם, ומיהרה לקפוץ אחריה.
***
איילת ודודה טלי לקחו מונית למרכז העיר, ושילמו לנהג בלירות מצריות. "מאיפה יש לך כאלה?" התפלאה איילת.
"יש לי מטבעות מכל מקום שבו הייתי", אמרה דודה טלי בגאווה.
הן ירדו בשוק הומה אדם. בבת אחת הציפו את איילת ריחות לא מוכרים, המון צבעים ואנשים שנראים כל כך שונה ממנה. כולם נראו כאילו הם מבלים שעות רבות בשמש, והרבה אנשים התהלכו יחפים. דודה טלי הלכה בין הסמטאות, ואיילת מיהרה אחריה, כמעט בריצה. עד מהרה הן הגיעו לחנות קטנה שבחזית שלה היה תלוי עוגן גדול. דודה טלי נכנסה פנימה בביטחון.
"פאדי!" קראה.
"אה, טלי!" נשמע קול מאחורי הדלפק, ואיש משופם הרים את ראשו. בפנים ראתה איילת המון ברגים, מוטות, ומכשירים שונים ומשונים. "כמה זמן עבר! מה שלומך?"
"מה זה, אתה יודע עברית?" התפלאה איילת.
"אה, ומי זאת?" שאל פאדי.
"איילת, האחיינית שלי", הסבירה דודה טלי.
"אה. אני והדודה שלך עבדנו יחד על אוניית מסע ישראלית", אמר פאדי, "ואי אפשר לעבוד עם רב־חובלת טלי בלי ללמוד עברית…" הוא קרץ.
"פאדי, אנחנו צריכות את עזרתך", אמרה דודה טלי, ופתחה בהסבר ארוך על התקלה בספינה. פאדי שאל שאלות, והוא וטלי המשיכו לדון בזמן שאיילת השתעממה.
"אני יכולה לצאת החוצה?" היא שאלה לבסוף.
דודה טלי התבוננה בה רגע ונראה כאילו היא נקרעת בין הרצון להמשיך לדון עם פאדי בשקט, לחשש שאיילת תצא מטווח הראייה שלה. לבסוף אמרה, "בסדר, אבל אל תתרחקי יותר משני צעדים מהחנות!"
"מבטיחה!" צהלה איילת ורצה החוצה. יש כל כך הרבה מה לראות! חשבה בחדווה. היא שמחה מאוד להיות שוב על קרקע מוצקה. טיולים בים זה נחמד, אבל נעים יותר להרגיש אדמה מתחת לרגליים.
"במבה?" שמעה פתאום קול לידה.
היא הסתובבה במהירות וראתה ילדה בערך בת גילה, מחזיקה המוני צמידים מבד.
"וואו, איזה יופי! את הכנת אותם?"
"במבה?" שאלה שוב הילדה.
"אמממ… את מדברת עברית?" אבל הילדה רק הסתכלה בה. ואז היא הושיטה לה צמיד אחד ואמרה שוב: "במבה".
"את רוצה במבה בעד הצמיד שלך?" שאלה איילת. הילדה הנהנה במרץ.
איילת פתחה את תיק הגב שלה. דודה טלי ארזה בו תפוח, כריך, שקית צ'יפס ושקית בייגלה. אבל לא הייתה שם במבה. היא שלפה את שקית הצ'יפס והציעה אותה לילדה, אבל הילדה לא נראתה מרוצה. "במבה!" היא קראה בכעס.
"אין לי במבה", ניסתה איילת להסביר, ובדיוק אז עברה לידן שיירת גמלים.
"גמלים!" התלהבה איילת. "הייתי כל כך רוצה לרכוב על גמל…"
הילדה הסתכלה בה לרגע, ואז משכה לה בחולצה. "מה?" שאלה איילת בבלבול.
הילדה הצביעה על הנעליים של איילת, ואז על הרגליים היחפות שלה, ואז על הגמלים.
"את רוצה שאתן לך את הנעליים שלי?" נדהמה איילת.
הילדה הצביעה שוב על הגמלים.
"אה! אם אתן לך את הנעליים שלי תסדרי לי טיול על גמל!"
הילדה חייכה והנהנה בשמחה.
"קדימה!" אמרה איילת, ושתיהן רצו אל הגמלים. הילדה הסבירה למוביל השיירה את תנאי העסקה שלה עם איילת. שתי הבנות חיכו במתח בזמן שהאיש הקשיב, ואז הוא פרץ בצחוק ואמר בעברית, "קדימה, עלו!"
"יש!" התלהבה איילת. היא חלצה את הנעליים ומסרה אותן לילדה, שנעלה אותן מייד. האיש ירד מהגמל שלו וציווה על אחד הגמלים בשיירה להתיישב. בתחילה נראה שהגמל לא כל כך מרוצה מהרעיון, אבל בסופו של דבר הוא הסכים. איילת התיישבה ראשונה, והילדה התיישבה מאחוריה. ובבת אחת הגמל התרומם. זה היה מדהים! איילת הייתה כל כך גבוהה! היא יכלה לראות את הים, ואת ההרים, ואת האנשים המתרוצצים בשוק אנה ואנה.
הגמלים החלו לצעוד, ובדיוק אז נשמעה צרחה מקפיאת דם: "איילת!!!"
אוי לא. דודה טלי בדיוק יצאה מהחנות, והיא רתחה מזעם.
"מה את חושבת שאת עושה? רדי משם מייד!"
"אבל דודה טלי, זה רק סיבוב קצר, בבקשה!"
"בשום פנים ואופן לא! זה נראה לך כמו שני צעדים מהחנות?!"
"נו, קפטן טלי, מתי הפכת להיות רצינית כל כך? תני לילדה ליהנות קצת", אמר פתאום פאדי, שיצא גם הוא מהחנות, מסתיר חיוך מתחת לשפם.
איילת לא יכלה לדמיין שדודה טלי אי פעם הייתה לא רצינית, אבל בכל זאת העזה לקוות. נראה שדודה טלי נקרעת בין הרצון להוריד את איילת מייד מהגמל, ובין הרצון שלה להוכיח לפאדי שהיא יודעת להיות קלילה.
"טוב, בסדר", אמרה לבסוף, "אבל רק עשר דקות. ואני באה איתכם!"
"את… את מתכוונת לעלות על גמל?" נדהמה איילת.
"למה לא? לידיעתך, אני רכבתי על גמלים כשאת עוד רכבת על הבימבה שלך!"
איילת התקשתה להאמין, אבל לא רצתה להתווכח. מוביל השיירה עצר, ירד שוב מהגמל וציווה על אחד הגמלים להתיישב. אבל הגמל הזה היה הרבה פחות ממושמע מזה של איילת, והוא ניסה ללא הרף לנגוס ברגלה של דודה טלי. איילת הייתה די בטוחה שאם פאדי לא היה שם, דודה טלי כבר הייתה מוותרת על כל הרעיון, אבל מתברר שכדי להיראות כיפית בעיני איש הצוות שלה לשעבר היא הייתה מוכנה לסבול אפילו ביס קטן ברגל מגמל.
בעשר הדקות הבאות דודה טלי נראתה כאילו היא הולכת להקיא, בעוד איילת והחברה החדשה שלה צחקו בקול ונהנו מהרוח שבידרה את שערן. בסופו של דבר לא רק שהן לא בזבזו את הזמן, אלא שמוביל הגמלים הביא אותן ממש עד לנמל, והן חסכו את ההליכה בחזרה מהחנות של פאדי.
"זה… זה היה…" גמגמה דודה טלי כשירדו.
"מושלם!" קראה איילת.
"אהמממ", מלמלה דודה טלי משהו לא מחייב. "יש לי את כל הכלים כדי לתקן את הסירה, קדימה", ציוותה, ורק כשעלו שוב על ה"נילי", טלי עצרה פתאום וקראה בזעזוע: "מה זה, איילת? איפה הנעליים שלך?!"
ההמשך בגיליון הבא…
מתוך גיליון אדר ב' תשפ"ד
כתיבה: נופיה בר ניצן
איור: ינון פתחיה
לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן