ארצנו האהובה ידועה במגוון הרחב של בעלי החיים והצמחים שבה. ואם תשאלו: הכיצד מדינה כה קטנטנה מכילה גיוון כזה? אז דעו שבתור מקום הצטלבות בין שלוש יבשות, ארצנו כוללת אזורים גאוגרפיים בעלי אקלים שונה בתכלית – מהחרמון הגבוה והקר ועד לנגב היבש והמדברי, המאפשרים לצורות חיים שונות להתפתח בה. בין כל אלה יש צמחים ובעלי חיים אנדמיים למקום, כלומר מסוגלים להתקיים ולחיות אך ורק במקום מסוים, במקרה שלנו – ישראל. היכונו להרבה מאוד שמות מוזרים!

בונה ארמונות- בנאית ישראלית

"לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" – נפתח בהוד חריצותה, הנמלה הבנאית. אולי כששלמה המלך כתב את המשפט הזה, הוא בדיוק הרהר בבנאית הישראלית. נמלה זו מחתימה בדרכון שני מקומות מחיה בלבד: ישראל ואלג'יריה. 

כמו בוב הבנאי שמתהדר במקצועו, גם נמלה זו קרויה על שום מבנה הקן שלה – תלולית עפר ארכיטקטונית מרשימה המתנשאת מעל הקן. היא קטנה ושחורה, ואם אתם במקרה המלכה, תהיו מעט יותר גדולים ובעלי כנפיים. מפתיע, אבל באותו קן ניתן למצוא מספר מלכות, והן יורדות אל העם – הן פעילות יותר בקן ממלכות נמלים אחרות. הבנאית אוכלת־כול – בכל זאת, היא עמלה קשה כל היום וכדאי שתסעד כהלכה, החל מצוף ועד פגרים.

כמה חוכמה יש ביצור הקטן הזה: בימי החורף הקרים היא תבנה מעין חרוט במקומות החשופים יותר לשמש וכך תספוג יותר חום, מה שיעלה את טמפרטורת הקן בעשר מעלות יותר מן הסביבה, וישמור בחמימות את כל הזחלים והפועלות החרוצות. בקיץ היא תעזוב את התלולית ותרד אל מתחת לפני האדמה, שם מחכה לה קרירות מבורכת. 

משפחה מפוארת- אירוסים

בכל הנוגע לעולם הצמחים – המשפחה הזו לוקחת בגדול, ולא רק בשל יופייה והדרה המעלף, אלא גם מפני שיש לה נוכחות מרשימה של חברים אנדמיים לישראל: שמונה במספר. 

כולם יפים ומיוחדים אחד אחד, ובהם האירוס הארץ־ישראלי, אירוס הגלבוע, אירוס ירוחם, האירוס הנצרתי, אירוס הארגמן ועוד! האירוס הישראלי הוא לבן במראהו, עליו דקים וגבעולו נמוך, בעוד שאר הפרחים מתהדרים בצבעוניות מרשימה ובגבעול ישר וגבוה. מספרים כי כשה' ראה שהאירוס התעצב על כך, אמר לו: "אל תתבאס (כן, ממש ככה, באלו המילים… סתם😉), אתה תקשט את כל ארץ ישראל". אומנם, מאז שהחלטנו להקים מדינה ולהלבישה שלמת בטון ומלט התמעטו אזורי המחיה של האירוסים, וכעת הם צמחים מוגנים ואין לקטוף אותם. 

האירוסים עדינים ונדירים. עלי הכותרת שלהם מורכבים משלושה דורות שונים, ובכל דור שלושה עלים שונים, וניתן להבחין ביניהם בנקל: חיצוניים, אמצעים ופנימיים. השם אירוס מקורו מיוונית והוא מוזכר כבר במשנה, אם כי לא ברור אם זה אותו הצמח שאנו מכנים היום בשם זה. וכמובן – הוא המשמש כסמלה של החברה להגנת הטבע!

פיצח את השיטה צבי השיטים 

בעל החיים קל הרגליים והעדין הזה מוזכר בתנ"ך לא מעט בהקשר של יופי. בעבר היו מאות צבאים בערבה, אך כיום נותרו לצערנו רק עשרות בודדות, כולם בשמורת יטבתה. 

צבי השיטים הוא אחד משלושת המינים החיים בארץ, נוסף על הצבי הארץ־ישראלי וצבי הנגב. הכול אצלו צר וארוך: עצמות האף, צווארו ואוזניו, למעט הקרניים – שבהשוואה לצבאים אחרים הן קצרות יותר, ומזכירות מעט את אלו של הצבי הארץ־ישראלי. פס כהה יותר מפריד בין החום ללבן שעל בטנו, וזנבו שעיר. יפהפה כבר אמרנו? 

כפי ששמו מעיד עליו, צבי השיטים ניזון מכל מה שיש לעץ השיטה להציע. הוא אף פיצח את השיטה (הבנתם?) למחסור במים, כי המזון שהוא צורך מספק לו מים די מחסורו והוא אינו צריך לשתות כלל. אז השיטה מכלכלת אותו, אבל מה הוא עושה עבורה? עוזר בהפצה, כמקובל: הזרעים שלה עוברים במערכת העיכול שלו ולאחר מכן מיטיבים לנבוט.

 מאובן חי בישראל –עגולשון שחור גחון

הנה יצור מעניין שחשבנו שכבר לא נראה לעולם! ולא, אני לא מדברת על הדודו. אני מדברת על הדו־חי חסר הזנב, עגולשון. 

עוד טרם ייבוש החולה היה ניתן לפגוש שם רק פרטים מעטים ממנו, אבל נראה היה שייבוש האגם בשנות ה־50 במאה הקודמת חתם סופית את אפשרויות המחיה שלו. 

לשמחת כולם, בשנת 2011 התגלו מחדש פרטים בודדים🎉, וכיום אוכלוסיית העגולשון מונה כמה מאות פרטים. העגולשון ממש פצפון: גודלו אינו עולה על 5 ס"מ, ומשקלו עד 15 גרם. הוא מנוקד לבן בגחונו – עובדה יוצאת דופן, שכן לא תמצאו צפרדע מנוקדת לבן על גחונה בשום מקום אחר בעולם – ועל גבו כתמים בצבע חום־כתמתם. ואכן, כשמו כן הוא: לשונו עגולה וקצרה. 

לעגולשון אין שום בעיה לאכול עגולשון קטן ממנו אם הוא רעב במיוחד, מה שמכונה בפי כול קניבליזם. מעבר לגילויו־מחדש המרעיש, דבר נוסף שמיוחד בעגולשון הוא עובדת היותו מה שמכונה "מאובן חי": יצור שמתקופתו לא נותרו יצורים אחרים, ולרוב נמצאים ממנו פרטים במצב מאובן ולא במצב חי. ב־2010 הוגדר העגולשון כאחד מעשרת מיני הדו־חיים הנדירים בעולם!

כתיבה: הודיה תעשה

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אייר תשפ"ד,

לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן