הידעתם שאפשר ללכת ברגל מחוף הים התיכון אל הר מירון, ההר השני בגובהו בישראל, דרך נחל כזיב? או־אה. זה נשמע אדיר. מעניין מה עוד נגלה בטיול.

טיול למשפחות מיטיבות לכת עם הליכה במים קרים!

אהלן חברים,

"תנעלו בבקשה נעלי הליכה וקחו בתיק גם סנדלים למים", אמרתי לאחיגיל כשהתארגנו לצאת.

הבנות הסתכלו עליי במבט חשדני. הן הבינו שזה סימן לטיול רציני. הבטחתי להן שיהיה לנו חם וקשוח, אבל גם קר וכיפי ומתגמל במיוחד.

אז התחלנו ללכת, ואביגיל מצאה את הירידה אל הנחל לפי סימון שבילים שחור שצויר על הסלעים. "שימי לב שבהמשך נפגוש סימון ירוק עם נקודה סגולה", אמרתי. "הנקודה הזו היא סימן מיוחד למסלול ארוך מאוד הנקרא 'ים אל ים', שמתחיל בחוף הים התיכון – נקודת האפס של מדידת הגבהים בישראל, מטפס כ־1,000 מטרים דרך נחל כזיב אל הר מירון, ויורד משם בנחל עמוד אל הכינרת. ממש חוצה את הגליל לגובה ולרוחב ממערב למזרח, ולוקח שלושה או ארבעה ימים ללכת בכולו".

"אוף, אבל רציתי לחזור הביתה היום", קראה אחינעם. הרגעתי אותה שהפעם נלך רק בחלק קטן מהמסלול, ולדעתי הוא אחד היפים בישראל, עם כל הנוף הירוק מסביב והמים הזורמים.

אחרי הירידה לנחל הגיע סוף סוף הרגע שחיכינו לו. החלפנו את הנעליים בסנדלים ונכנסנו בזהירות למים. ויוווווו, כמה שהם היו קרים!!!!

בתוך המים ראינו המון חלזונות שחורים צמודים לסלעים, הנקראים "שחריר הנחלים". השחרירים ניזונים מאצות זעירות. הם רגישים לזיהומים ולמליחות, ולכן כשהם נמצאים במים הם מסמנים שהמים מספיק נקיים ומתוקים כדי לאפשר להם להתקיים. אבל אנחנו לא נסתפק בסימן הזה כדי להחליט שהמים מתאימים לשתייה, כי בני האדם רגישים גם לזיהומים שאינם מפריעים לשחרירים לחיות. אנחנו יכולים לשתות את מה שהבאנו בתיק, ומזל שלקחנו גם נשנושים לאכול ושקיות כדי לאסוף את האשפה ולקחת אותה עד האוטו ולא להשאיר אחרינו סימנים של לכלוך בטבע.

כמה כיף היה ללכת במים ולשחות בבריכות! מדי פעם הבנות גם התחרו ביניהן מי תצליח לבנות רוג'ום גבוה יותר מאבנים שהיא עורמת זו על זו. בעבר שימשו הרוג'ומים כסימני דרך שבנו הולכי דרכים ומטיילים, כל אחד למען זה שבא אחריו.
בסוף המסלול, כל מה שנשאר לנו היה לנשום עמוק ולטפס מהנחל אל האוטו שחיכה לנו בחניה.

תיהנו,
יעלי

לעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן