אופנה, צבעים, תחביבים ואפילו מי לובש מה – הכול השתנה עם הזמן.

בעבר בנים לבשו ורוד ובנות כחול, שיזוף היה עניין של פועלים בלבד, וסריגה נחשבה לעיסוק גברי.

אז איך זה התהפך, ומה גרם לשינויים האלה? בואו יחד למסע בזמן אל העולם ההפוך >>

הודיה תעשה

עניין של אופנה:

ורוד לבנים וכחול לבנות?

במשך דורות, תינוקות וילדים צעירים לבשו בגדים כמעט רק בצבע לבן. למה? פשוט, כי זה צבע שאפשר לייצר ולכבס בקלות. את הבגדים הלבנים לבשו תינוקות משני המינים, בנים ובנות.

לפני כ־120 שנה, בסוף המאה ה־19, התפיסה ש"וורוד מתאים לבנות וכחול לבנים" לא הייתה קיימת, ולפעמים אפילו פעלו הפוך. מגזינים וחנויות באירופה ובארצות הברית המליצו להלביש בנים בוורוד, כי הוא היה גרסה צעירה של הצבע האדום, שנחשב לצבע שמסמל חוזק וגבריות, ובנות – בכחול, שנתפס כצבע עדין וצנוע. רק כ־50 שנה מאוחר יותר, לאט ובהדרגה, התחיל לקרות השינוי. תעשיית הביגוד הבינה שמשתלם מאוד להצמיד צבעים למגדר, כי ברגע שבנים ובנות מוגדרים עם בגדים וצבעים שונים, אי אפשר להעביר בקלות בגדים מאחות לאח ולהפך, וכך גדֵל הצורך לקנות בגדים חדשים. בשנות ה־70 ניסו חלק מהמעצבים להילחם בצבעים "ממוגדרים" וקידמו בגדים בצבעים ניטרליים כמו צהוב או ירוק, אבל המגמה התהפכה בשנות ה־80, עם שיווק אגרסיבי של בגדים, חפצים וצעצועים נפרדים לבנים ולבנות, שקיבעו את ההנחה שוורוד שייך לבנות וכחול לבנים. לא חבל? הצבעים יפים ושייכים לכולם!

*הידעת? מחקרים מראים שתינוקות ופעוטות נמשכים לצבעים חזקים, בלי הבדל בין בנים לבנות. רק סביב גיל שנתיים עד ארבע, כשהמודעות מתחזקת, יחד עם מסרים חברתיים שמשפיעים עלינו, הבנות מתחילות להעדיף ורוד, ובנים – לעיתים – לדחות אותו.

ילדים בשמלות

בנים קטנים לבשו שמלות? כן כן! רגע, מתי? לפני כ־200 שנה. 

תינוקות ובנים צעירים לבשו שמלות עד גיל 7-6 ולפעמים אפילו עד גיל 9, ורק אז עברו ללבוש מכנסיים. המעבר היה מלווה בטקס מיוחד שסימל לא רק שינוי בלבוש, אלא גם תהליך התבגרות ומעבר של אחריות החינוך מהאם לאב. 

לפני שהתחילו ללכת, לבשו התינוקות שמלות ארוכות שהגיעו עד מעבר לכפות הרגליים, וכשהחלו ללכת עברו לשמלות קצרות יותר, עד הקרסול. השמלות נחשבו לבגדי ילדים שמתאימים גם לבנים וגם לבנות, לרוב בצבע לבן, עשויות כותנה, בליווי כובעים לבנים קטנים וחמודים, חגורות, וקישוטים קטנים לפי צו האופנה. אז למה שמלות ולא מכנסיים או אוברולים כמו שאנחנו מכירים היום? בעיקר מטעמי נוחות. שמלה יכולה להתאים גם לילד שגדל, היא פשוט תהפוך מעט קצרה יותר. באותם ימים לא היו טיטולים, וככה היה הרבה יותר נוח להחליף את חיתול הבד, בלי להיאבק בכפתורים ובמכנסיים צמודים. סיבה נוספת היא שרבים ראו בילדות תקופה מיוחדת שצריך לשמור בה על טבעיות, משחק וחופש לילדים, וכדאי שיהיה להם כמה שיותר נוח לרוץ, לקפוץ ולשחק בבגדים מרווחים. ומי שבכל זאת התעניין אם מדובר בבן או בת? פשוט שאל את ההורים. לפעמים ההורים קישטו את השמלות באביזרים קטנים שרמזו לכך. 

רק במאה ה־20 עברו בהדרגה ללבוּש שונה, השמלות יצאו כמעט לגמרי מארון הבגדים של הבנים, והפכו לסמל מובהק של לבוש נשי, כפי שמוכר לנו היום.

סבא סורג?

להמשך הכתבה ולעוד תוכן מרתק ומסקרן לילדים הצטרפו למגזין "מדע וטבע" בלחיצה כאן